יב.

עִקַּר הַנֶּחָמָה שֶׁל כָּל הַצָּרוֹת, וְעִקַּר הַתִּקְוָה, וְעִקַּר חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְתַעֲנוּגָיו - הוּא רַק הַשָּׂגַת הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וְכַנַּ”ל, וְהַכֹּל יִזְדַּכְּכוּ וְיִזְכּוּ לָזֶה לֶעָתִיד, אֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא, ט): “כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה’ וְגוֹ’”. אֲבָל יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין יְדִיעָתָם לִידִיעָתֵנוּ, כִּי מַה שֶּׁיִּהְיֶה אָז נֶחֱשָׁב אֶצְלָם לְהַשָּׂגָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה - יִהְיֶה אֶצְלֵנוּ שְׂחוֹק וְדָבָר פָּשׁוּט; וְכֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל בֵּין כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, מִכָּל שֶׁכֵּן בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, כִּי כָּל אֶחָד יַשִּׂיג לְפִי עֲבוֹדָתוֹ וִיגִיעָתוֹ וְטָרְחוֹ אֲשֶׁר טָרַח וְיָגַע וְסָבַל מְרִירוּת בְּזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וַאֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ בָּעוֹלָם הַבָּא עַל הַשָּׂגוֹת שֶׁהִשִּׂיג הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מֵהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה - יִהְיוּ אֶצְלָם דְּבָרִים נוֹרָאִים, וְיִכָּווּ וִיתְלַהֲבוּ מֵהֶם, וְאֵצֶל זֶה הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מֵהֶם - יִהְיֶה זֶה דָּבָר פָּשׁוּט, כִּי גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה הִשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ, וּמַה שֶּׁיַּשִּׂיג הוּא בָּעוֹלָם הַבָּא - יִגְדַּל מְאֹד מְאֹד; וְכֵן בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְהָבֵן הֵיטֵב, וְשִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לִדְבָרִים אֵלֶּה, שֶׁתִּרְאֶה לְהָכִין לְעַצְמְךָ חַיִּים לָנֶצַח, “וְאִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ” וְכוּ’: (תורה כ”א אות י”א)