א.

עַזּוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, כִּי “עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם” (אבות ה, כ), וְהָעֳנָשִׁים שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֶחֱלִיף אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, אֲבָל עֹנֶשׁ הָעַזּוּת - נִשְׁאָר רַק בְּגֵיהִנֹּם. אַךְ צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע: כְּמוֹ שֶׁהָעַזּוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ הָאָדָם דַּוְקָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) “הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְכוּ’”. כִּי כָּל הַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים וְהַמִּתְנַגְּדִים, עִקַּר כֹּחָם הוּא רַק עַל יְדֵי הָעַזּוּת, שֶׁהִיא “מַלְכוּתָא בְּלָא תַּגָּא” (סנהדרין צט:); עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִבְחוֹר בַּחַיִּים וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי אִם כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת גָּדוֹל מְאֹד, לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּתָם הָרָע, וְיִהְיֶה מִצְחוֹ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת: (תורה כ”ב אות י”א)