ג.

אַךְ לִפְעָמִים הָאָדָם בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַגּוּף רָחוֹק כָּל כָּךְ מֵהַנְּשָׁמָה, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְאַנֵּחַ וְצוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - אֵין הַגּוּף שׁוֹמֵעַ הַקּוֹל כְּלָל, כִּי מִגֹּדֶל רִחוּקוֹ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כִּי אִם קוֹל הַהֲבָרָה; כִּי כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר קוֹל דִּקְדֻשָּׁה - מִתְעוֹרֵר מִמֶּנּוּ קוֹל דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְהִיא קוֹל הֲבָרָה (וְעַיֵּן בִּפְנִים תורה כ”ב); וְכֵן כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַצַּדִּיק, אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ גַּם כֵּן עֶצֶם הַקּוֹל, כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה, וְעַל כֵּן אֵין נִשְׁבָּר עַזּוּת גּוּפוֹ עֲדַיִן. וְלָזֶה צְרִיכִין שִׁמּוּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ הַגּוּף לְהַנְּשָׁמָה בַּעֲשִׂיַּת מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וְכֵן יְשַׁמֵּשׁ אֶת הֶחָכָם, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ קוֹל הֶחָכָם וְקוֹל אַנְחָתוֹ וְצַעֲקָתוֹ שֶׁל עַצְמוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לְשַׁבֵּר עַזּוּת גּוּפוֹ עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ”ל: (תורה כ”ב אות ז’ ח’)