מח.

כָּל אֶחָד כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית, וּכְפִי הִתְקַשְּׁרוּתוֹ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית - כְּמוֹ כֵן הוּא יָכוֹל לִטְעֹם מְתִיקוּת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וַאֲזַי “אַרְיֵה נָחִית לֶאֱכֹל קָרְבָּנוֹ”, הַיְנוּ תְּפִלָּתוֹ. אֲבָל עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, הוּא בִּבְחִינַת מַיִן מְרִירִין וְכוּ’, וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹם מְתִיקוּת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וַאֲזַי “כַּלְבָּא נָחִית לֶאֱכֹל קָרְבָּנוֹ”, שֶׁהִיא תְּפִלָּתוֹ: (תורה נ’)