צ.

צְרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְלֹא כְּמוֹ אוֹתָן שֶׁאוֹמְרִים שֶׁלֹּא לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִתְפִלָּה. כִּי בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל, וְעַל פִּי רֹב אֵין יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כִּי אִם מְעַט, דְּהַיְנוּ אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַתְּפִלָּה. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים אֵין יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן הַיְגִיעָה וְהַטִּרְחָה שֶׁהִכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלְתָה בְּיָדוֹ לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, אַף עַל פִּי כֵן הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ יְקָרָה מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה קָרְבָּנוֹת, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר: “כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם, נֶחֱשַׁבְנוּ וְגוֹ’”, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמְּיַגְּעִין עַצְמָן לְהִתְפַּלֵּל אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכוֹלִין. וְכֵן הוּא בְּכָל עֲבוֹדַת ה’, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זוֹכִין לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, אַף עַל פִּי כֵן הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ יְקָרָה מְאֹד, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה לְמַעְלָה בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת: (שיחות הר”ן סימן י”ב, שם סימן ע”ה)