לד.

אִסּוּר גְּזֵלָה חָמוּר מְאֹד, כִּי כְּשֶׁגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ מָמוֹן - בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנִים, הַיְנוּ שֶׁהַגַּזְלָן נוֹטֵל מֵהַנִּגְזָל בָּנִים; וְאִם זֶה הַנִּגְזָל עֲדַיִן לֹא הָיָה לוֹ בָּנִים - יוּכַל לִגְזֹל מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר יֵשׁ לְהַנִּגְזָל בָּנִים - יוּכַל לְהַזִּיק לוֹ הַגַּזְלָן שֶׁיָּמוּתוּ בָּנָיו חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי הַגְּזֵלָה שֶׁגָּזַל מִמֶּנּוּ מָמוֹן: (תורה ס”ט)