ב.

אַךְ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא הְנֶּפֶשׁ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, צָרִיךְ לְדַבֵּר בַּפֶּה הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁלּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה פּוֹעֵל שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתוֹ, וְיִזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁהוּא נִכְסָף. וְזֶהוּ מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁצְּרִיכִין לָשִׂיחַ וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּכָל יוֹם, וּלְדַבֵּר בְּפֶה מָלֵא הָרְצוֹנוֹת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁלּוֹ הַטּוֹבִים, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא רוֹצֶה וּמִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיְּמַלֵּא לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו לְמַלֹּאות רְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים שֶׁלּוֹ הַטּוֹבִים; וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, לִפְעֹל מַה שֶּׁצָּרִיךְ: (תורה ל”א)