ה.

הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא תּוֹפֶסֶת אֶת הָאָדָם בְּבִגְדוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּטְרִיד אוֹתוֹ בְּטִרְדַּת בְּגָדָיו וּמַלְבּוּשָׁיו; כִּי טִרְדַּת הִצְטָרְכוּת הַמַּלְבּוּשִׁים וּבְגָדִים שֶׁל הָאָדָם - הֵם מְבַלְבְּלִין מְאֹד אֶת הָאָדָם, וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק בַּה’ - אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ, הוּא עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה’ מִשָּׁמָיִם: (שיחות הר”ן סימן ק’)