יז.

דַּע, כִּי תְּשׁוּבָה הִיא לָשׁוּב הַדָּבָר לַמָּקוֹם שֶׁנִּטַּל מִשָּׁם, דְּהַיְנוּ לְהָשִׁיב וּלְהַחֲזִיר הַדָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ; וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַדְּבָרִים הִיא חָכְמָה. לָכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִשְׁמֹר אֶת חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ מִשִּׂכְלִיּוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מֵהִרְהוּרִים רָעִים, כִּי כָּל הַפְּגָמִים וְכָל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת, כֻּלָּם בָּאִים מִפְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר לְשָׁמְרָהּ כָּרָאוּי שֶׁלֹּא תֵּצֵא חוּץ מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה; וּכְשֶׁנִּזְהָר וְשׁוֹמֵר הַמַּחֲשָׁבָה הֵיטֵב, שֶׁהִיא הַחָכְמָה שֶׁבַּמֹּחַ - זֶהוּ עִקַּר תִּקּוּנוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ, (עַיֵּן ‘דַּעַת’ אוֹת כ”ה - כ”ו - כ”ז): (תורה ל”ה)