כד.

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה תָּלוּי בַּתּוֹרָה; הַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמִתְיַגֵּעַ בָּהּ, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם - זֶהוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה (עַיֵּן ‘תַּלְמוּד תּוֹרָה’ אוֹת נ”ב): (תורה ק”ה)