לט.

כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס לִקְדֻשָּׁה גְבֹהָה, כְּגוֹן כְּשֶׁמִּתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְכַיּוֹצֵא, לִפְעָמִים אָז דַּיְקָא יִקְרֶה לוֹ מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר חַס וְשָׁלוֹם; אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִפְּנֵי זֶה, כִּי אַדְּרַבָּא, לִפְעָמִים זֶה סִימָן שֶׁנִּתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְלִפְעָמִים הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה אֵלָיו: (ח”ב תורה קי”ז)