ה.

עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית הוּא מְתַקֵּן אֶת פָּנָיו וּמַחֲזִיר לְעַצְמוֹ אֶת חָכְמָתוֹ, שֶׁהוּא צֶלֶם אֱלֹקִים הַמֵּאִיר בְּפָנָיו; וְאָז הַכֹּל יְרֵאִים מִמֶּנּוּ, וְאוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו. אֲבָל כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הַשָּׁלוֹם, צָרִיךְ גַּם לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה: (תורה נ”ז אות ו’)