תַּעֲנִית

צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית. כִּי עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית מַחֲלִישִׁין הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁמֵּהֶם בָּאִים כָּל הַתַּאֲווֹת, וְנִכְנָע וְנִתְבַּטֵּל הַגּוּף וְהַחֹמֶר, שֶׁהִיא בְּחִינַת סִכְלוּת וָחֹשֶׁךְ, בְּחִינַת בְּהֵמָה, בְּחִינַת מִיתָה, וְנִתְגַּבֵּר וְנִתְעַלֶּה הַשֵּׂכֶל וְהַצּוּרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, בְּחִינַת אָדָם, בְּחִינַת חָכְמָה וְאוֹר וְחַיִּים, וְנִתְבַּטֵּל הַשִּׁכְחָה וְזוֹכֶה לְזִכָּרוֹן, וּמְבַטֵּל הַדִּין וְהַחֹשֶׁךְ וּמַמְשִׁיךְ חֲסָדִים בָּעוֹלָם. וְעִקַּר תִּקּוּן הַתַּעֲנִית, הוּא עַל יְדֵי צְדָקָה. גַּם מַכְנִיעַ חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת כְּנֶגֶד חָכְמוֹת הַתּוֹרָה; גַּם זוֹכֶה לְפַרְנָסָה: (תורה ל”ז)

עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא גּוֹזְרִין תַּעֲנִית, כִּי תַּעֲנִית הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת וּנְשִׂיאַת פָּנִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת וּבִטּוּל הַדִּינִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַצָּרוֹת. גַּם נִצּוֹלִין מֵעֲנִיּוּת וּמֵחֲרָפוֹת וּבוּשׁוֹת, וְזוֹכִין לַעֲשִׁירוּת; גַּם זוֹכֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עַל יָדוֹ מוֹפְתִים: (תורה מ”ז)

הַצַּדִּיק - אֲכִילָתוֹ הוּא יְקַר הָעֵרֶךְ, כִּי מַשְׂבִּיעַ אֶת נֶפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לְהִתְעַנּוֹת; אֲבָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת - בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת, וּמִצְוָה הִיא: (תורה נ’)

עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית מַכְנִיעַ אֶת הַכַּעַס, וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַתַּעֲנִית. עַל כֵּן בְּיוֹם הַתַּעֲנִית מִתְגָּרֶה הַבַּעַל דָּבָר בָּאָדָם יוֹתֵר, וּמַזְמִין לוֹ כַּעַס כְּדֵי לְקַלְקֵל אֶת הַתַּעֲנִית חַס וְשָׁלוֹם. עַל כֵּן צָרִיךְ שְׁמִירָה יְתֵרָה לָזֶה, לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מֵאֵשׁ שֶׁל הַכַּעַס בְּיוֹם הַתַּעֲנִית; כִּי עִקַּר הַתַּעֲנִית הוּא לְהַכְנִיעַ אֶת הַכַּעַס: (תורה נ”ז אות ו’)

עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית הוּא מְתַקֵּן אֶת פָּנָיו וּמַחֲזִיר לְעַצְמוֹ אֶת חָכְמָתוֹ, שֶׁהוּא צֶלֶם אֱלֹקִים הַמֵּאִיר בְּפָנָיו; וְאָז הַכֹּל יְרֵאִים מִמֶּנּוּ, וְאוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו. אֲבָל כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הַשָּׁלוֹם, צָרִיךְ גַּם לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה: (תורה נ”ז אות ו’)

עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית מְתַקֵּן אֶת הַדִּבּוּר, וַאֲזַי יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. וְעַל יְדֵי תִּקּוּן הַדִּבּוּר מְקָרְבִין אֶת הָרְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַשְׁלִים אֶת הָאֱמוּנָה, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבָרֵר אֶת הַמַּאֲכָלִים, וְאָז נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין: (תורה ס”ב)

תַּעֲנִית מְבַטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת, הֵן מַחֲלֹקֶת בְּגַשְׁמִיּוּת וְהֵן בְּרוּחָנִיּוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁצָּרִיךְ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה גַּם כֵּן בִּכְלַל מַחֲלֹקֶת; וְהַתַּעֲנִית מוֹעִיל לָזֶה, לְהַכְנִיעַ הַלֵּב לְדַבֵּק הָרָצוֹן בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם: (תורה קע”ט)

הַתַּעֲנִית מְחַיֶּה מֵתִים, הַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ וְאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת. כִּי מִי שֶׁפּוֹגֵם אֵיזֶה יוֹם, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם עוֹשֶׂה בּוֹ רַע חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אֵין לְאוֹתוֹ הַיּוֹם חִיּוּת, וְהוּא מֵמִית אוֹתוֹ הַיּוֹם (וְעַיֵּן בִּפְנִים); וְהַתַּעֲנִית מְחַיֶּה הַיָּמִים הַמֵּתִים הַלָּלוּ. וְהַכֹּל לְפִי הַתַּעֲנִית, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְעַנֶּה בְּיוֹתֵר - כָּךְ הוּא מְחַיֶּה יוֹתֵר יָמִים מֵתִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ: (תורה קע”ט)

עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית זוֹכֶה לְשִׂמְחָה; וּכְפִי יְמֵי הַתַּעֲנִית - כֵּן זוֹכֶה לְשִׂמְחָה: (תורה קע”ט)

מַה שֶּׁמִּתְעַנִּין עַל חֲלוֹם לֹא טוֹב, הוּא כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ שִׂמְחָה עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַחֲלוֹם. עַל כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְעַנּוֹת עַל הַחֲלוֹם, אוֹמְרִים לוֹ הַמֵּיטִיבִים: “לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ”; כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה: (ח”ב תורה ה’ אות י’)

בְּיוֹם הַתַּעֲנִית טוֹב לוֹמַר פָּרָשִׁיּוֹת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל סֵפֶר וַיִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁהֵם מְסֻדָּרִים כְּבָר בַּמַּעֲמָדוֹת: (חיי מוהר”ן סימן תקכ”ט)