י.

מַה שֶּׁמִּתְעַנִּין עַל חֲלוֹם לֹא טוֹב, הוּא כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ שִׂמְחָה עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַחֲלוֹם. עַל כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְעַנּוֹת עַל הַחֲלוֹם, אוֹמְרִים לוֹ הַמֵּיטִיבִים: “לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ”; כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה: (ח”ב תורה ה’ אות י’)