יא.

בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים צְרִיכִים לִבְכּוֹת הַרְבֵּה. וְהָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת בִּבְחִינַת “נַעַר בּוֹכֶה”, שֶׁיְּסַלֵּק כָּל חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וְיִבְכֶּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ, כְּמוֹ תִּינוֹק הַבּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְאֶתְרוֹג נָאֶה; וְכָל מַה שֶּׁנִּמְשָׁךְ יוֹתֵר לִבְחִינַת נַעַר בּוֹכֶה - זוֹכֶה לְאֶתְרוֹג נָאֶה בְּיוֹתֵר: (שיחות הר”ן סימן פ”ז)