ז

מִי שֶׁזָּכָה לְזַכֵּךְ עַצְמוֹ מִתַּאֲוָה זוֹ, עַד שֶׁאֶצְלוֹ אִישׁ וְאִשָּׁה שָׁוִין וְאֵין לוֹ שׁוּם צַד פַּחַד וַחֲשָׁשׁ כָּל־שֶׁהוּא מֵהִרְהוּרֵי אִשָּׁה – זֶה אֵינוֹ מִתְיָרֵא וְאֵין לוֹ שׁוּם פַּחַד גַּם מִמַּלְאָךְ. עַיֵּן פְּנִים (שם יח).