עִקַּר שְׁלִיטַת הַחִיצוֹנִים בִּימֵי הַחֹל הוּא בִּבְחִינַת רַגְלַיִן, הַיְנוּ שֶׁאֵין מַנִּיחִין לְהָאָדָם לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; וּבְשַׁבַּת־ קֹדֶשׁ חוֹזְרִין וּמְקַבְּלִין כֹּחַ הַהֲלִיכָה, בִּבְחִינַת "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ". אַךְ כְּמוֹ הַתִּינוֹק, כְּשֶׁמַּתְחִיל לֵילֵךְ עֲדַיִן צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, כָּךְ כְּשֶׁהָאָדָם מַתְחִיל בְּשַׁבָּת לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ עוֹד סַעַד לְתָמְכוֹ, וְהַסַּעַד הַזֶּה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֱמֶת, שֶׁכָּלוּל בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֲפִלּוּ עַם הָאָרֶץ יָרֵא לְשַׁקֵּר בְּשַׁבָּת. אַךְ עֲדַיִן צְרִיכִין לִתֵּן כֹּחַ לִכְלֵי הַהֲלִיכָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לֵילֵךְ הֵיטֵב, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי צְדָקָה שֶׁל שַׁבָּת, הַיְנוּ שֶׁנּוֹתֵן לְאָדָם עַל צָרְכֵי שַׁבָּת, אוֹ שֶׁמְּאַכְסֵן עָנִי עַל שֻׁלְחָנוֹ (שם סימן פו).