תֵּכֶף בִּשְׁעַת כְּנִיסַת שַׁבָּת, אֲזַי מֵחֲמַת גֹּדֶל הַתַּעֲנוּג שֶׁל הַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה שֶׁבָּא בְּשַׁבָּת, עַל־כֵּן מַתְחִילִין תֵּכֶף לְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִצְטַעֵר עַל אֲבֵדַת הַנֶּפֶשׁ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת. וְזֶה בְּחִינַת: כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת – וַי אָבְדָה נָפֶשׁ. וְזֶה כְּעֵין שֶׁמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּעֵת שֶׁהִתְעַנְּגוּ הַחֶבְרַיָּא מְאֹד מִקְּדֻשַּׁת הִתְגַּלּוּת שֶׁל רַשְׁבִּ"י, הִתְחִילוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד וְאָמְרוּ: וַי לְדָרָא כַּד תִּסְתַּלַּק! וְזֶה כְּעֵין הַנִּזְכַּר לְעֵיל מַמָּשׁ (שם סימן קכו).