קט

מִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֲפִלּוּ אִם עוֹבְרִים כַּמָּה שָׁנִים וְאֵינוֹ נֶעְתַּק וְעוֹלֶה מִמַּדְרֵגָתוֹ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מִמֶּנָּה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם רַק הוּא עוֹמֵד בְּמַדְרֵגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה כְּבַתְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מִבַּתְחִלָּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַהִתְקָרְבוּת בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּקֹרָב אֶל הַצַּדִּיק הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד (וְאִם לֹא הָיָה מְקֹרָב לְהַצַּדִּיק, אָז בְּוַדַּאי הָיָה גָּרוּעַ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר), וְאִם יִהְיֶה חָזָק בְּהַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לָבֹא בְּזֶה הָעוֹלָם לִשְׁלֵמוּת תִּקּוּנוֹ (שם סימן שטו).