ה

שָׁלוֹם וְאַחְדּוּת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל יָקָר מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלָּה אַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ גַּם לְמַעְלָה בִּבְחִינַת אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, וְכָל מַה שֶּׁרַבִּים בְּיוֹתֵר שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת כִּי הֵם דֵּעוֹת מְשֻׁנּוֹת זֶה מִזֶּה וְאַף עַל פִּי כֵן נִכְלָלִין יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת וּמַסְכִּימִין לְדֵעָה אַחַת אֲמִתִּיִּית דִּקְדֻשָּׁה הַדָּבָר יָקָר בְּיוֹתֵר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלָּה אַחְדּוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, לֵידַע שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא כֻּלָּם וְזֶה יָקָר מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ (ליקוטי תנינא סימן ב - ימי חנוכה).