אִם הָיָה זוֹכֶה הָאָדָם לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ הֵיטֵב בֶּאֱמֶת, אָז הָיָה מִסְתַּכֵּל וְרוֹאֶה הָאֱמֶת, שֶׁכָּל הַיְרָאוֹת וְהַפְּחָדִים שֶׁהוּא יָרֵא מִבְּנֵי־ אָדָם הָעוֹמְדִים לְמָנְעוֹ מֵעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם הוּא הַכֹּל שְׁטוּת וָהֶבֶל, וּבְחִנָּם הוּא יָרֵא וּמִתְפַּחֵד מֵהֶם, כִּי מַה יַּעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם; וְכֵן לְעִנְיַן הַתַּאֲווֹת גַּםשׂ כֵּן, כִּי כֻלָּם הֵם שְׁטוּת וָהֶבֶל מַמָּשׁ, וּבְחִנָּם הוּא מִתְאַוֶּה לָהֶם, כִּי בְּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם, וּמִי מַכְרִיחַ אוֹתוֹ לָזֶה וְכוּ'. כִּי הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה וּבְקַל יוּכַל לְהַרְגִּיל דַּעְתּוֹ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַפְּחָדִים וְכָל הַתַּאֲווֹת שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל.