יד

עַכְשָׁו בָּעִתִּים הַלָּלוּ קָשֶׁה מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה מָעוֹת לְאִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּמְצָאִים גַּם צַדִּיקִים וַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָעוֹת וַעֲשִׁירוּת, אֲבָל הוּא כָּבֵד וְקָשֶׁה מְאֹד מְאֹד, וְגַם עַל־פִּי־רֹב הָעֲשִׁירוּת מַזִּיק לָהֶם לַעֲבוֹדָתָם. וְגַם אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה מְעַט עֲשִׁירוּת, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין לָהֶם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְזֻמָּן כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהַקַּלֵּי־ עוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מְזֻמָּנִים, כִּי עַכְשָׁו קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לְהַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל (שיחות־הר"ן סי' ד).