מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לִפְעָמִים, שֶׁכְּשֶׁאָדָם הוּא לְמַטָּה בְּדַחֲקוּת, אֲזַי הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם וּמַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁהוּא נִתְעַלֶּה לְמַעְלָה וְנִתְעַשֵּׁר, אֲזַי הוּא שׁוֹכֵחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; וּבֶאֱמֶת כָּל מַה שֶּׁאָדָם נִתְעַלֶּה בְּיוֹתֵר, בְּוַדַּאי הוּא יוֹתֵר קָרוֹב לֶאֱלָקוּת, כִּי כָּל הַטּוֹב הוּא אֱלָקוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "טוֹב ה' לַכֹּל". וּמַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים בְּהִפּוּךְ, שֶׁכְּשֶׁאָדָם בָּא בַּעֲשִׁירוּת וּבְטוֹב, אֲזַי הוּא שׁוֹכֵחַ חַס וְשָׁלוֹם בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִּתְקָרֵב בְּיוֹתֵר אֶל אוֹר אֱלָקוּת, וַאֲזַי הָאוֹר מַכְהֶה עֵינָיו וּמַזִּיק לוֹ, כְּמוֹ מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּעֶצֶם אוֹר הַשָּׁמֶשׁ. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרְבֵהוּ בְּהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל וְיַעֲלֶה אוֹתוֹ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, וּבְאֹפֶן שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל (שם סי' פב).