כְּשֶׁהַחשֶׁךְ, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהַקְּלִפּוֹת וְהַמְּנִיעוֹת, מְסַבְּבִין אֶת הָאָדָם בִּפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וּמֵחֲמַת גֹּדֶל הַחַשְׁכוּת נַעֲשֶׂה הָאָדָם כְּעִוֵּר, וְאֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִמְצֹא הַפֶּתַח לָצֵאת מִשָּׁם, וְנִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ, חַס וְשָׁלוֹם. וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי אֱמֶת, זוֹכֶה לִמְצֹא הַפֶּתַח; כִּי עִקַּר אוֹר הַמֵּאִיר הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ עַל־יְדֵי שֶׁקֶר הוּא מְסַלֵּק אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, כִּי דוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָיו יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַל־יְדֵי אֱמֶת, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹכֵן עִמּוֹ, וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ, הוּא מֵאִיר לוֹ אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחשֶׁךְ הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ.