יד

כָּל הָרְפוּאוֹת הֵם עַל־יְדֵי עֲשָׂבִים, וְהֵם גְּדֵלִים רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה. גַּם עִקַּר כֹּחַ הָרְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב הוּא עַל־פִּי הַסֵּדֶר שֶׁיֵּשׁ לְהָעֲשָׂבִים וְהַזְּרָעִים לְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הַזְּמָן [עַיֵּן פְּנִים], וְסֵדֶר הַזְּרָעִים הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה. גַּם עִקַּר הָרְפוּאָה הוּא עַל־ יְדֵי הִתְמַזְּגוּת הַיְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר, וְעָפָר מָאנָא דְּכֻלְּהוֹ, כִּי כֻלָּם נִרְאִין וְנִתְגַּלִּין רַק עַל־יְדֵי יְסוֹד הֶעָפָר שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה. גַּם עִקַּר הִתְגַּלּוּת זְכוּת־אָבוֹת הוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה; גַּם עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה (לקוטי־מוהר"ן ב, סימן ה).