ב

יִשְׁמֹר אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִלֵּיצָנוּת, כִּי מְקוֹם הַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלַן נִקְרְאוּ 'מוֹשַׁב לֵצִים', כִּי עוֹשִׂים לֵיצָנוּת תָּמִיד (שם).