אֲנָחָה

על־ידי אנחה דקדשה הוא חוזר ומבריא את הרוח הדופק, ונצול מהעצבות־רוח שבא על־ידי יגיעת וטרדת הפרנסה, וזוכה לדעת גדול (לקוטי־מוהר"ן נו).

על־ידי אנחה נעשה האדם בריה חדשה ממש בגוף ונפש (שם קט).

גם בקדשה עצמה יכולין לזכות על־ידי האנחה לילך ממדרגה למדרגה.

מי שזוכה לאנחה אמתית מעמקא דלבא באמת, אזי גופו משתבר באמת ממש מחמת אנחתו, עד שאין לו כח תכף אחר־כך אפלו להגביה ידו, עד ששוהה קצת וחוזר לו כחו; וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: אנחה שוברת גופו של אדם – שוברת ממש. אך אפלו מי שאינו זוכה לאנחה כזאת, אף־על־פי־כן טוב מאד מעלת האנחה דקדשה, וכמבאר לעיל (שיחות־הר"ן סי' קסז).

טוב להאדם בשעה ששוכב על מטתו לישן, להרגיל עצמו לשפך שיחו לפני השם יתברך ולבקש ממנו יתברך שיזכה להתקרב לעבודתו יתברך. ואם אינו זוכה אז לדבר דבורים לפניו יתברך, אף־על־פי־ כן ירגיל עצמו להתאנח, ויגנח גניחות הרבה תכופות זו אצל זו על זה שיזכה להתקרב אליו יתברך (שיחות הר"ן).