אֲכִילָה

כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל מַאֲכַל בְּהֵמָה, הַיְנוּ, אוֹ שֶׁאוֹכֵל בְּתַאֲוָה גְדוֹלָה כִּבְהֵמָה, אוֹ שֶׁאוֹכֵל מַאֲכָל שֶׁלֹּא נִתְבָּרְרוּ הַנִּיצוֹצוֹת עֲדַיִן מִבְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה לְמַאֲכַל אָדָם, עַל־ יְדֵי־זֶה הוּא נוֹפֵל מִבְּחִינַת הַדַּעַת, וַאֲזַי הוּא נוֹפֵל עַל־יְדֵי־זֶה לְאַהֲבָה וְיִרְאָה הַנְּפוּלָה, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת אַהֲבָה וְיִרְאָה הוּא עַל־יְדֵי הַדָּעַת (שיחות־הר"ן אות קמג, והוא שייך לסימן רסג בליקוטי א).

אֲכִילַת הַצַּדִּיק הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה, כִּי מְצַחְצֵחַ נִשְׁמָתוֹ עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ וַאֲזַי הוּא אִישׁ תְּבוּנוֹת, וְזוֹכֶה לִדְלוֹת וּלְגַלּוֹת הָעֵצוֹת שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה (ליקוטי־ תנינא, סי' ה).

מִי שֶׁרוֹצֶה לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת אֲכִילָה בְּתַכְלִית, שֶׁלֹּא יְקַבֵּל שׁוּם תַּעֲנוּג מֵאֲכִילָתוֹ, יַרְגִּיל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס הַדָּבָר שֶׁאוֹכֵל לְתוֹךְ הַפֶּה וְהַחֵךְ, רַק לְלָעֳסוֹ בֵּין שִׁנִּיָו בְּלִי סִיּוּעַ הַחֵךְ (שבחי־הר"ן א).

אֲכִילַת בְּצָלִים חַיִּים מַזִּיק מְאֹד לְכַמָּה דְּבָרִים. עַיֵּן פְּנִים (שיחות־הר"ן סימן רסג).