אֲנָחָה

עַל־יְדֵי אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה הוּא חוֹזֵר וּמַבְרִיא אֶת הָרוּחַ הַדּוֹפֵק, וְנִצּוֹל מֵהָעַצְבוּת־רוּחַ שֶׁבָּא עַל־יְדֵי יְגִיעַת וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, וְזוֹכֶה לְדַעַת גָּדוֹל (לקוטי־מוהר"ן נו).

עַל־יְדֵי אֲנָחָה נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ בְּגוּף וָנֶפֶשׁ (שם קט).

גַּם בַּקְּדֻשָּׁה עַצְמָהּ יְכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הָאֲנָחָה לֵילֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה.

מִי שֶׁזּוֹכֶה לַאֲנָחָה אֲמִתִּית מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא בֶּאֱמֶת, אֲזַי גּוּפוֹ מִשְׁתַּבֵּר בֶּאֱמֶת מַמָּשׁ מֵחֲמַת אַנְחָתוֹ, עַד שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ תֵּכֶף אַחַר־כָּךְ אֲפִלּוּ לְהַגְבִּיהַּ יָדוֹ, עַד שֶׁשּׁוֹהֶה קְצָת וְחוֹזֵר לוֹ כֹּחוֹ; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם – שׁוֹבֶרֶת מַמָּשׁ. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לַאֲנָחָה כָּזֹאת, אַף־עַל־פִּי־כֵן טוֹב מְאֹד מַעֲלַת הָאֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה, וְכַמְבֹאָר לְעֵיל (שיחות־הר"ן סי' קסז).

טוֹב לְהָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ לִישֹׁן, לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִם אֵינוֹ זוֹכֶה אָז לְדַבֵּר דִּבּוּרִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־ כֵן יַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהִתְאַנֵּחַ, וְיִגְנַח גְּנִיחוֹת הַרְבֵּה תְּכוּפוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ עַל זֶה שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ (שיחות הר"ן).