ד

מִי שֶׁזּוֹכֶה לַאֲנָחָה אֲמִתִּית מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא בֶּאֱמֶת, אֲזַי גּוּפוֹ מִשְׁתַּבֵּר בֶּאֱמֶת מַמָּשׁ מֵחֲמַת אַנְחָתוֹ, עַד שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ תֵּכֶף אַחַר־כָּךְ אֲפִלּוּ לְהַגְבִּיהַּ יָדוֹ, עַד שֶׁשּׁוֹהֶה קְצָת וְחוֹזֵר לוֹ כֹּחוֹ; וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם – שׁוֹבֶרֶת מַמָּשׁ. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לַאֲנָחָה כָּזֹאת, אַף־עַל־פִּי־כֵן טוֹב מְאֹד מַעֲלַת הָאֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה, וְכַמְבֹאָר לְעֵיל (שיחות־הר"ן סי' קסז).