הָרְשָׁעִים מְלֵאִים חֲרָטָה. וְאֵלּוּ הַחֲרָטוֹת מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לְאֵיזֶה אָדָם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִבְעָר לִבּוֹ פִּתְאֹם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם; וּכְפִי מִסְפַּר הַחֲרָטוֹת הַבָּאִים לוֹ, כֵּן נִמְשָׁךְ הַזְּמַן שֶׁבּוֹעֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי יֵשׁ שֶׁנִּבְעָר לִבּוֹ פִּתְאֹם וּמַתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְתֵכֶף לְאַחַר שָׁעָה נִתְבַּטֵּל וְחוֹזֵר לְקַדְמוּתוֹ; וְלִפְעָמִים נִמְשָׁךְ אֵיזֶה יָמִים אוֹ שָׁבוּעוֹת, אַךְ לֹא לָנֶצַח וְלֹא לִזְמַן מְרֻבֶּה. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַהִתְעוֹרְרוּת בָּא לוֹ רַק מִבְּחִינַת הַחֲרָטוֹת הַנַּ"ל. אַךְ יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁאֵין הַהִתְלַהֲבוּת בָּא לוֹ מֵאֵלּוּ הַחֲרָטוֹת, רַק מִמָּקוֹם אַחֵר, כִּי לָאו כָּל אָדָם שָׁוֶה בָּזֶה (שם קנח).