טז

כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם, הֵן בָּנִים אוֹ פַרְנָסָה אוֹ בְרִיאוּת, הַכֹּל הוּא מִצַּד הָאָדָם עַצְמוֹ. כִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹפֵעַ עָלָיו תָּמִיד, אַךְ הָאָדָם עַל־יְדֵי גַשְׁמִיּוּתוֹ וְעַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה צֵל לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין מַגִּיעַ עָלָיו אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִזֶּה בָּאִים לוֹ כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת. וְעַל־כֵּן אִם הָאָדָם זוֹכֶה לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו וְכָל גַּשְׁמִיּוּתוֹ, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אַיִן, שֶׁאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה צֵל, וְזוֹכֶה לְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, וְנִשְׁלָמִין אֶצְלוֹ כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת (שם קעב).