טוֹב מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם חֶדֶר מְיֻחָד לַעֲסֹק שָׁם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבִפְרָט בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. וַאֲפִלּוּ הַיְשִׁיבָה בְּעַצְמָהּ שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּחֶדֶר מְיֻחָד לְבַדּוֹ, גַּם זֶה טוֹב מְאֹד. אַךְ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד, אַף עַל פִּי כֵן גַּם הוּא יָכוֹל לִמְצֹא לוֹ כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת לְהַנְהָגָה זוֹ שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת. עַיֵּן פְּנִים (שם).