אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ צְדָקָה וָחֶסֶד חִנָּם לְבַד, כִּי אִם כֵּן לֹא יַעֲשֶׂה כְּלוּם חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ חַס וְשָׁלוֹם וְיִסְמֹךְ עַל חַסְדֵּי ה’, וְאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. אֲבָל גַּם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ מִשְׁפָּט לְבַד גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר, כִּי אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל־פִּי מִדַּת הַדִּין לְבַד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁהַרְבֵּה נָפְלוּ וְנִתְרַחֲקוּ עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁהֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן הַרְבֵּה, עַד שֶׁאָמְרוּ בִּלְבָבָם שֶׁאָפֵס תִּקְוָתָם חַס וְשָׁלוֹם לְפִי רִבּוּי עֲווֹנוֹתֵיהֶם וְקִלְקוּלֵיהֶם וּפְגָמֵיהֶם הָעֲצוּמִים. וְאִם כִּי אֱמֶת שֶׁפָּגְמוּ וְקִלְקְלוּ הַרְבֵּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לִבְטֹחַ בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם וְרַחֲמָיו שֶׁאֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם, שֶׁעֲדַיִן עֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, כִּי חַסְדֵּי הַשֵּׁם לֹא תָמְנוּ וְכוּ’.
וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: “אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה”, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִם רָשַׁעְתָּ מְעַט אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִרְשִׁיעַ הַרְבֵּה חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יוֹסִיף וְיַרְשִׁיעַ עוֹד הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר, וְכֹל מַה שֶּׁמְּמַעֵט קְצָת מִלְּהַרְשִׁיעַ בְּוַדַּאי הוּא טוֹבָתוֹ לָנֶצַח, וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לִזְכּוֹת בַּסּוֹף לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת. וּמַה כְּשֶׁאָדָם פּוֹגֵם אוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ וּמִסְתַּכֵּל עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּמִסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ”, וּכְתִיב, “מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ וְכוּ’ הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם”, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִדָּה טוֹבָה שֶׁבְּוַדַּאי אֵין שׁוּם תְּנוּעָה טוֹבָה נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִסְמֹךְ רַק עַל הַחֶסֶד חִנָּם וְיִפְרֹק עֹל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, זֶה בְּחִינַת קְלִפַּת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁיָּצָא מֵאַבְרָהָם שֶׁהָיְתָה עִקַּר מִדָּתוֹ חֶסֶד וּצְדָקָה. וְכֵן לְהֵפֶךְ, מִי שֶׁנּוֹפֵל מֵחֲמַת רִבּוּי הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין וְהַחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְהַמָּרוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁמַּכְבִּיד עַל עַצְמוֹ, זֶה בְּחִינַת קְלִפַּת עֵשָׂו, שֶׁיָּצָא מִיִּצְחָק שֶׁמִּדָּתוֹ דִּין וּמִשְׁפָּט, וְעַל־כֵּן שָׁאַל אֶת אָבִיו הַאֵיךְ מְעַשְּׂרִין תֶּבֶן וָמֶלַח, חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת הַנַּ”ל, כִּי חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת הֵם גַּם כֵּן פְּגָם גָּדוֹל לִפְעָמִים וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא כְּשֶׁנִּכְלָל מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַחַד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַעֲקֹב בְּחִינַת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב וְכוּ’, וְעַל־כֵּן הָיְתָה מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שְׁלֵמָה וְעַיֵּן פְּנִים: שם, אות ל”ז, ל”ח.