סו

צְרִיכִין עֹז וְתַעֲצוּמוֹת וְהִתְחַזְּקוּת עָצוּם מְאֹד בְּזֶה הָעוֹלָם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ, לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַדְּחִיּוֹת וְכוּ’, שֶׁהַבַּעַל דָּבָר רוֹצֶה לְהַדִּיחוֹ חַס וְשָׁלוֹם בְּכָל עֵת. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַסְּבָרוֹת שֶׁקֶר שֶׁלּוֹ, עַל־יְדֵי שֶׁמְּצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַסִּיתוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעוֹשֶׂה אֶצְלוֹ מֵאִסּוּר הֶתֵּר וּמֵעֲבֵרָה מִצְוָה. וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּכְשַׁל כְּבָר, הוּא בָּא עוֹד הַפַּעַם וּמִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת, וְרוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם וְלִדְחוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נִמְשָׁךְ מֵהַקְּלִפָּה וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהָעִקָּר מִבְּחִינַת קְלִפַּת בִּלְעָם שֶׁרוֹצֶה לְצַיֵּר אוֹר הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין עֹז וְהִתְחַזְּקוּת עָצוּם נֶגְדּוֹ בְּלִי שִׁעוּר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: “אַשְׁרֵי אָדָם ע’וֹז ל’וֹ בָ’ךְ מְ’סִלּוֹת” וְכוּ’, רָאשֵׁי תֵּבוֹת בִּלְעָ”ם כַּמְבֹאָר בִּפְנִים: הלכות יין נסך, הלכה ד אות כ”ח בסופו.