צח

הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו הֵם בְּחִינַת עֵדֵי שֶׁקֶר, שֶׁמַּכְנִיסִין בְּלֵב הָאָדָם הַהֶפֶךְ מִכָּל הַנַּ”ל, כִּי הוּא הַמֵּסִית הוּא הַמַּדִּיחַ הוּא הַמַּסְטִין, כִּי בַּתְּחִלָּה מֵסִית לְהָאָדָם וּמְבִיאוֹ לְמַה שֶּׁמְּבִיאוֹ, וְאַחַר־כָּךְ הוּא מַסְטִין וּמְקַטְרֵג עָלָיו לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וּכְמוֹ שֶׁהוּא מַסְטִין וּמְקַטְרֵג לְמַעְלָה לְהַרְחִיק רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ מִיִּשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ־כֵן הוּא מַסְטִין בְּיוֹתֵר בְּלֵב הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, וּמַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ כְּבָר אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל זֶה צוֹעֵק הַכָּתוּב: “כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר” (תהלים כז, יב), שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁרוֹצִים לְהָעִיד בְּלֵב הָאָדָם הֶפֶךְ מִן הָאֱמֶת וּלְהַרְחִיקוֹ בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּרֵין סַהֲדִין [שְׁנֵי עֵדִים], שֶׁהֵם מִילָה וּתְפִלִּין אוֹ מִילָה וְשַׁבָּת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם שְׁנֵי עֵדִים נֶאֱמָנִים הַנַּ”ל, הֵם מְעִידִין וּמַבְטִיחִין לוֹ בְּכָל עֵת שֶׁעֲדַיִן חֲבִיבוּתֵהּ גַּבָּן [אַהֲבָתוֹ אֶצְלֵנוּ], מֵאַחַר שֶׁאָנוּ זוֹכִין עֲדַיִן לִשְׁנֵי עֵדִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלּוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְבַטֵּל וּלְהַכְנִיעַ הָעֵדֵי שֶׁקֶר הַנַּ”ל, עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לִתְשׁוּבָה שֶׁכָּלוּל גַּם כֵּן מִבְּחִינַת שְׁנֵי עֵדִים נֶאֱמָנִים בְּחִינַת לוּחוֹת הָעֵדוּת: שם, אות י”ד.