ברוך ה', יום ד' אמר [ה אייר] תרמ"א, פה עיר הקדש טבריא תבנה ותכונן.
לכבוד ידידי עז, אהב נפשי כאהבת אב לבן יקיר, כבוד שם תפארתו, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו ובנו שיחיו, ולאהב נפשי באמת ובתמים, מורנו הרב ר' איזיקל נ"י.
הנה בלילה קבלתי מכתב מבני איזיק נ"י, ובתוכו רצוף וועקסיל[910] מר'... – איך שקבל אצלו ממעות שרצה ושלח לי, ולוה לו גמילות חסד אחד רענדל – בכדי שיגיע לידי קדם פסח, בכדי שיהיה לי על פסח, ועתה עבר יותר מחדש ימים – ועדין לא נתן לי; והוא עשה לו טובה – כי לא היו לו על הוצאות לארץ־הקדש, והוא רוצה לשלם חס־ושלום רעה תחת טובה! ובהקוויטל[911] נכתב שאם לא ישלם לי תכף – אזי יש לי כח בידי לילך להבית־דין דשם, והם יתנו לי עקול להממנים שיתנו לי ממעות חדש שלו; ולמה לו בזיון כזה, כי טורא בטורא לא פגע – ואיניש באיניש פגע[912], ואפשר יזדמן עוד הפעם – ויהיה נעילת דלת בפני לווין, על־כן אני מזהיר אותו ומזרז אותו תכף לסלק לי; כי אין אני יכול לכתב לבני קבלה – ומחמת זה אין אני כתב לו שום מכתב לבני נ"י, והם מצפים על מכתבי.
ומאד בקשתי מכם [להתפלל] עבור זוגתי תחיה, כי אינה בקו הבריאה מאד; והיא רוצה ללוות אותי לצפת תבנה ותכונן – ותהיה עמנו יחד על הלולא דרבי שמעון בר יוחאי. ולא [יהיה] חס־ושלום חלשתה מניעה לנסיעתי לרבנו ז"ל על ראש־השנה, כי זה עקר נסיעתי – שאהיה על ראש־השנה אצל בעל השדה אשר הוא [עוסק] בתקון נשמת המתים והחיים[913], ואמר שאפלו מי שאינו יכול לתקן אותו כל השנה – בראש־השנה יכול לתקן מי שיבא אליו[914].
זולת זה, מחמת קצר הפנאי מהשירה קצרתי ואמר שלום, לכם ולכל אנשי שלומנו – באהבה עזה.
ידידכם, נתן מברסלב