[סיון תרמ"ב]
לכבוד ידידי עז, אהב נפשי, ותיק וחסיד וכו', מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו ובנו נ"י.
הנה מאד מאד פליאה לי שמנעת פרי עטך להודיע לי מבנך נ"י; איך שהיה לנו ידיעה בעת שכתבת לי עם ר' אלטיר – שבנך נ"י הוא חולה רחמנא לצלן, והוא לא נתן לי המכתב – כי נאבד אצלו, רק בעל־פה אמר לי, ותכף הלכנו אני וזוגתי ואחותי תחיה על ציונים הקדושים ונתתי מתנה שלי עבורו פדיון, וכתבתי לך שני מכתבים אחר זה, ולסוף אין לנו שום ידיעה. וגדל העגמת נפש שלנו אין לשער ולהעריך – כי כלתה עינינו, ובכל יום אני הולך ושואל – ואינם יודעים; ואפלו מר' איזיק נ"י – לפעמים יש לנו מכתבים מאתו, ועתה – בכדי לעשות לנו יסורים; ותהיה לכפרת עון, כי רבנו ז"ל אמר שביסורין נצולין מכמה כויות שבגיהנם – אפלו ביסורים קלים[1153], ובפרט יסורים כאלה – שכמעט חיי תלוים בכם, ובפרט שיש לנו שתפות בעסק הנצחי.
יותר אין לחדש, רק חיים ושלום.
ובקשתי: איך שיש לי אצלך אחד רובל חדש, תחלק מזה שמונה גראש: לאשת ר' דב נ"י שני גראש, ולר' איזיק שני גראש, לאשת ר' יוסף שני גראש, ולר' אברהם הירש שני גראש, לר' אברהם בן ר' יואל הירש נ"י אחד גראש, והמותר תקבל על חובך.
גם בכאן שומעין שחס־ושלום באומן היה גם־כן ראבינק[1154], על־כן לכתב לי אם אצלכם גם־כן שומעין חס־ושלום. גם לכתב לי אם קבלתם בשבוע העבר השני מכתבים שלי.
ולפרס בשלום למעני לאביך נ"י עם בני ביתו, ולאהב נפשי ר' נחמן נ"י, ולר' סענדיר נ"י, עם שלום בנו האברך המפלא אהב נפשי מורנו הרב אברהם אליעזר נ"י, ולכל אנשי שלומנו – באהבה עזה.
ידידך אהבך באמת לאמתו,
נתן מברסלב
זוגתי תחיה איז ברוך ה' געזונט, נאר די פיס זענען איהר נאך געשוואלן[1155]. ופורסת בשלום אמך, ובשלום זוגתך ובנך נ"י, וגם אחותי תחיה פורסת בשלומם.
גם אפשר היה לך ידיעה מר' יוסף אדם[1156] מכח הנוצות – באיזה מקח מכר אותם בבאראט[1157], לכתב לי, ולשלח לי הציכען[1158]; וגם לכתב לי מה עשה אחיך ישראל אריה נ"י.