ברוך ה', יום א' מקץ [כב כסלו] תרמ"ג לפרט קטן, פה טבריא.
לכבוד אהב נפשי, ידידי עז, המפלא, בני ממש, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו ובנו היקר סענדיר.
מכתבך מיום ג' וד' קבלתי מיד האשה ביום ו' ערב שבת קדש. והחייתנו במכתבך – שקבלת מכתבי, כי היו לי יסורים – אפשר לא מסר לכם המכתב, ומכתב שלנו הוא סודי סודות.
והחייתנו בזה שאתה כתבת לי שהייתם שמחים במירון אצל "אור צדיקים ישמח[1307]", כן יהיה נמשך עליכם ועלי השמחה תמיד ממקורות השמחה – "חדי רבי שמעון". ותחיו עצמכם בכל עת שברוך ה' ספרי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש הם מנחים אצלכם על השלחן, ולפעמים כמעט בכל יום אתם לומדים אותם חדושים כאלה; ותעינו באות מעלת תורתו וספריו הקדושים סימן ל"ז[1308]; ואנו צריכין לקבע בכל יום איזה שמחה על זה בקביעות.
ואין אנו צריכים לבלבל דעתנו [מ]המחלקת והבזיונות, כי "ממדבר מתנה"[1309] – כי על ידם אנו זוכין לטוב כזה[1310]; והמחלקת מגביה ומרים את האדם[1311]. והעקר שיעזר ה' יתברך שלא יהא חס־ושלום פרוד בינינו[1312]; ואפלו על זה אין אנו צריכין ללמד – אפלו [מ]מי שטועה בזה, כי "אחד היה אברהם" – ומדתו היה חסד.
ואודות מה שכתבת לי שאכתב לחמיך – אין אני יודע: הלא בודאי ר' יוסף נ"י ור' דב נ"י דברו עמו על ראש־השנה, ומה אמר להם? ואף־על־פי־כן אם תכתב לי מה לכתב לו, בודאי אכתב לו – ואשלח לך; או אם דעתי נוטה – אכתב לו ואשלח לו מכאן, רק תכתב לי איך כתבין לחנראד[1313] בלשון רוסיא.
גם בקשתי לבשר בשורה טובה לאשה דאבריס – אשת ר' טעביל, שבא לידי על שמו קאמיאל – מר' משה ידיד[1314] – מבתה, על סך שלשה רובל חדש, עם מכתב מבתה מברסלב; ותכתב לי עם מי לשלח לה; ונתתי פאסט געלד[1315] בעד המכתבים.
דברי אהבכם, נתן מברסלב
ופרס בשלום לר' איזיק נ"י, ולכל אנשי שלומנו.
אוי ומר על שברנו המר והמרור – ששמעתי בזה הרגע מהסתלקות הצדיק החסיד ר' אפרים זכותו יגן עלינו[1316], אוי לי, וי לי, אוי אוי לי על צנא מלא דספרא[1317] – אשר מסר נפשו בשביל להיות על ראש־השנה של הצדיק, להתפלל בבחינת דין, כמבאר בלקוטי הלכות[1318] על הצדיקים המפלגים הגנוזים בחוץ־לארץ – שזה תפלה בבחינת דין. ועתה אני מבקש להודיע לי מתי נסתלק, ואם באומן היה בריא על ראש־השנה, והיכן [ו]באיזה מקום נסתלק; כי לבי דוי על הסתלקות 'אבן' טוב כזו[1319], ורוצה אני לידע איך ומה הסתלקותו. ואשרי לו שבן ארבע או חמש שנים היה מקרב לרבנו ז"ל בכל מאמצי כחו: בכל לבבו, ובכל נפשו, ובכל מאדו – וקרב עצמו בכל כחותיו לאדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל. אשרי לו, בשלום ינוח על משכבותיו. ואנו צריכים בכל [עת] ללמד החבור שלו[1320] – על־כל־פנים מעט, בכדי שיהיו שפתותיו דובבות בקבר, ומעתה יהיה בלע המות לנצח.
דברי הנ"ל
[1307] +ליקו"מ סא.
[1308] חיי"מ שעה, שם מדבר מגודל הפלגת חידושי תורתו של רבינו ז"ל.
[1309] כדאיתא בנדרים נה. "כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל, תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר 'וממדבר מתנה' וכו'" עיי"ש, וראה בליקו"מ יד, ה.
[1310] בכת"י הלשון מגומגם: כי כן המה היו, אנו זוכין לטוב כזה.
[1311] +ליקו"מ קסא.
[1312] ראה חיי"מ ריח.
[1313] +=שם עיר.
[1314] ר' משה ידיד הלוי, מרבני ביירות, שימש כשליח לקבלת כספי נדבות שנשלחו מחו"ל לא"י.
[1315] +=דמי שליחת הדואר.
[1316] = ב"ר נפתלי – תלמיד רבינו, שעלה לארץ אחר גיל שישים והתגורר בירושלים, ולמרות זקנותו וחלישותו הקפיד לנסוע לאומן לראש השנה מידי שנה, ובשנה זו (תרמ"ג) נפטר בערב חג הסוכות בבית בתו בטשעהרין.
[1317] +=סל מלא ספרים.
[1318] +הל' חוה"מ ד.
[1319] רומז לשמו ולספרו (א'פרים ב'ן נ'פתלי).
[1320] ליקוטי אבן ותפילות הבוקר.