קעד

ברוך ה', יום ד' בהעלותך [ח סיון] תרמ"ג, פה עיר הקדש טבריא תבנה ותכונן.

שלום וישע רב לכבוד אהב נפשי האמתי, המפלא, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו תחיה, ועם שלום בנו מורנו הרב סענדיר חיים נ"י.

מכתבך עם הסך מעות על־ידי אשת ר' טאדריס נ"י קבלתי לנכון עם המכתב. וגם היום קבלתי מכתבך הנכתב מאסרו חג, והחייתני במכתבך שכתבת שברוך ה' היה בהשקט אצלכם בחג השבועות הקדוש – מהחולקים ומהרודפים שונאי חנם, וממה שהייתם ברוך ה' שמחים ביום־טוב הקדוש; ומי יתן ה' יתברך ששמחת יום־טוב הקדוש יהיה נמשך עלינו על כל השנה – לשמח בכל יום על חלקנו וגורלנו הטוב, בכפלים עד אין מספר.

ומעתה יעזר לנו ה' יתברך שיהיה זהמתנו כמו בעת מתן תורתנו^[1498] – אשר משך כל העצבות והדאגות והמרה שחורה. אבל פקודי ה' ישרים משמחי לב^[1499], ובכל יום אנו צריכין לשמח על חלקנו הטוב, אשר אצלנו מנחים ספרי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש – אשר הם אוריתא דעתיקא סתימאה, ואנו זוכים לאחזם בידינו, ולפעמים להביט בהם, ולפעמים ללמד אותם, ולפעמים לקים איזה נקדה מהם; אשר על זה אנו צריכין לשמח מאד, אשר זכה אותנו ה' יתברך מתוך העלמה כזאת – אשר כל העולם רוצים להעלים שם רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש בהסתרה שבתוך הסתרה, ואנו זכינו בתוך העלמה כזאת – אשר הס מלהזכיר שם הצדיק שמאיר לנו אור האורות כאלו כמציץ מן החרכים, אשר כל דבור של רבנו ז"ל הוא תקון על העבר, ועל ההוה, ועל העתיד, ובקבר, ובתחית המתים, וליום הדין הגדול^[1500]. ואם היה לנו שמחה בכל יום בזה, היינו רודפים לחטף עוד נקדות טובות מאלו הספרים, כי הם אוצרות יקרים ונחמדים וסגלות יקרים להציל נפשותינו מני שחת, וגם בגשמיות: להציל נפשנו שלא נהיה אנפין חשוכין^[1501] – רק "לב שמח ייטב פנים", כי כפי למוד רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש אין להאדם לדאג כלל.

וכפי שלמדתי היום לקוטי הלכות הלכות רבית הלכה ג', אם היינו מטים אזנינו ושכמנו להדבורים היקרים האלו – לא היה לנו לדאג כלל. ואפלו ידידנו ר' איזיק נ"י היה גם־כן בשמחה – כי בודאי יעזר לו ה' יתברך, ומתאוה לתפלתנו – שיהיה בבחינת תפלה לעני^[1502]. ולמען ה' שלא להגביר עלינו הזמן, כי רבנו ז"ל ותלמידו הקדוש רוצים להעלות אותנו למעלה מהזמן – אשר משם כל ההשפעות, ולהחיות עצמנו ב"עד הנה עזרונו רחמיך" – ובודאי לא יעזב אותנו לעולמים, אך לפעמים צריכין להמתין – מחמת חסרון בטחוננו בשלמות^[1503]. ואין לנו שום עצה בזה העולם כי אם להודות לשעבר ולצעק להבא^[1504], והכל בשמחה, ובשרו מיום אל יום ישועתו; ואין אנו צריכין לשכח איך בתוך המצר הרחיב לנו כמה וכמה פעמים, ובודאי לא יטש אותנו לעולם; ולעת עתה מה מועילין הדאגות והעצבות – אשר הם מסטרא אחרא, וה' יתברך שונא אותם^[1505], והוא "אל אחר איסתרס ולא עביד פירין"^[1506] – ועל־כן נתעכב השפע שלנו חס־ושלום; על־כן אנו צריכין להתגבר בשמחה מאד, ושמחה היא חרות^[1507] – ואשרי ארץ שמלכך בן־חורין, והמלכות מקבלת הפרנסה מהידים שבים החכמה – ונשחקת לכל אחד ואחד מה שצריך^[1508].

ותאמינו לי, שאם חס־ושלום אני לא ידעתי מלמוד הקדוש הזה, איך שעבר עלי כמעט בכל יום – לא יכלתי חס־ושלום לעמד בהם, כי זוגתי תחיה כמעט בכל יום עבר עליה דבר, כי עתה יש לה כאב עינים – ועינים [שלה] הם סגורים, וגם אני יש לי כאב גדול – שהצד השמאלי כואב אותי מאד; אבל הכל בהרחבה גדולה, ו"לולא תורתך שעשעי", ובפרט ששמעתי מאדמו"ר מוהרנ"ת זצוק"ל זכותו יגן עלינו אמן, שאמר בפרוש בזה הלשון^[1509]: ש"יש ענשין קשים ומרים – ולבסוף זאל זיך נאך גלוסטן צי רעדן אויף אזא רבי"?! און מיר – געלויבט איז ה' יתברך אז מיר רעדן חס־ושלום אודאי נישט, און מיר האבן נאך יסורים וואס איינער רעדט, אדרבא, מיר גלייבן זיך נאך – וואס האבן מיר זיך צי זארגן, מיר דארפן זייער פריליך זיין, אין מיר דארפן זיך זייער ליב האבן^[1510], ולדון את כל אחד ואחד לכף זכות, ולהסתכל רק על הטוב של כל אחד מאתנו; כי כמו שאמר רבנו ז"ל שמי שהוא נמול – הוא בכלל תקון הברית^[1511], כך מי שמקרב לרבנו ז"ל ותלמידו הקדוש – הוא בכלל מצדיקי הרבים ככוכבים. ולא יהיה בלבכם שום טינא על שום אחד מכם – רק תמשיכו עליכם אהבה, ויהיה בינינו אהבה כזו – כמו שמבאר בהתורה "אשרי" סימן י"ג: "חברתי, מי איכא", וגם בהמעשה מהאילן^[1512]; כך רצה רבנו ז"ל להמשיך עלינו אהבה, כי אהבה שלנו אינו דבר רק; ומהתגברות הבעל דבר עלינו אנו ראין גדל ההפך – מה שיכולין לשמח מאהבה.

ואסים בשלום: ה' יתברך יברך אתכם – בשלום הכללי, ושלום בעצמינו^[1513].

דברי אהבכם, ומצפה לראותכם בחיים ושלום, ובפנים שוחקות, להמתיק כל הדינים מעלינו ומעל כל בני ביתנו^[1514].

ידידכם לנצח, נתן מברסלב

ופרס בשלום ידידי ר' איזיק נ"י, גם אליו פי מדבר שלום לו. ידידי אהבי באמת: אני שולח רצוף פה מכתב מליצה עבור ידידנו ר' קלמן נ"י; למען ה', להתאמץ לחתם בו הרב הגאון מורנו הרב ר' שמואל העליר נ"י ושאר נכבדי ארץ – ולשלח על הפאסט בטח, על האדרעס^[1515] הרב ר' חיים אליעזר וואקס נ"י; כי מטבריא כבר שלחתי על הפאסט עם ריצפעסטי^[1516], ושם יש אצלך חצי בישליק^[1517] מהאגרת אשה דאבריס אשת ר' טעביל נ"י – אני נותן על פאסט געלט^[1518], ובכאן נתתי פאסט געלט 3:30 גראש. כי בכאן נותנין ריציפסט אחד לידי – וריציפסט אחד שולחין לשם, ומשם שולחין – שזה האיש ששלחו אליו המכתב קבל המכתב, וחותם עצמו על הקבלה, ואחר־כך נותנין לי הקבלה משם – בכדי שאדע שהגיע בטח; ודעתי נוטה לעשות אצלכם גם־כן כך.

גם בקשתי ממך לכתב לי במה אני מגיע לך לחוב שלך – כי אני רוצה לידע; ואם אין אני חיב לך הרבה, בקשתי ממך: אם יש לך צוקיר^[1519] טוב – תשלח לי חצי ראטל, רק אם הוא טוב. גם בקשתי ממך להודיע לי מה עשה הזקן מאומן^[1520]: אם אוחזין אותו בהספיטאל^[1521], ואם נותנין לו אכילה; ותאמר לו שעדין לא בא המעות לידי, ואם תבא – אזי אשלח לו על ידך. ומאד בקשתי לשאל לידידי אהב נפשי מורנו הרב נתן נ"י בן ר' יצחק ז"ל אם שלח המכתב שלי לבברינץ, ומה זה שאין לי מאתו שום מכתב בשום פעם?!

ופרס בשלום לכל אהבינו באמת, הינו: לאביך היקר, המפלא, ותיק וחסיד וכו' וכו', מורנו הרב ר' הירש נ"י, עם שלום בנו מורנו הרב סענדיר נ"י, ועם שלום נכדו היקר, המפלא, האברך, מורנו הרב אליעזר נ"י, עם שלום כבוד ידידנו, הותיק וחסיד, נבון וחכם, מורנו הרב ר' נחמן נ"י, והרב הותיק וחסיד מורנו הרב ר' שמחה נ"י, והרב הותיק וחסיד מורנו הרב ר' דב נ"י עם שלום בנו נ"י, והנגיד ר' חיים נ"י, והנגיד ר' יעקב נ"י, וידידנו אהב נפשי ר' יעקב בער נ"י, ובשלום ידידי אהב נפשי מורנו הרב ר' נתן נ"י בן ר' יצחק ז"ל, ואחיו ר' יואל צבי נ"י עם שלום בנו נ"י, ולר' אברהם הירש נ"י, ולר' יוסף נ"י, ולר' מאיר נ"י, ולכל הדורשים שלום טובתנו.