[1593]בָּרוּךְ ה', יוֹם ב' [יג אדר תרמ"ד] לִפְרָט קָטָן, פֹּה עִיר הַקֹּדֶשׁ טְבֶרְיָא תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן.
לִידִידִי, אֹהֵב נַפְשִׁי, מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י, עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ וּבְנוֹ נ"י.
הִנֵּה קִבַּלְתִּי הַמִּכְתָּב עִם הַמִּשְׁלוֹחַ מָנוֹת; וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לְהָשִׁיב, כִּי מִיּוֹם ז' אֲדָר שֶׁהָלַכְתִּי לְרַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס – מִיּוֹם זֶה הֶחֱלֵיתִי מְאֹד מְאֹד. וַאֲנִי מוֹדִיעַ לָכֶם – שֶׁבְּשִׂמְחַת פּוּרִים יְכוֹלִים אַתֶּם לְהַמְתִּיק [הַדִּינִים] מֵעָלַי[1594], כִּי אֵין לִי אֵבָר אֶחָד שָׁלֵם, וּמֻכְרָח בְּכָל יוֹם לֵישֵׁב בְּכָרִים וּכְסָתוֹת.
דִּבְרֵי אֹהַבְךָ בֶּאֱמֶת,
נָתָן מִבְּרֶסְלֶב
ה' יִשְׁמְרֵנִי וִיחַיֵּנִי