[יום ד', ד' סיון תרמ"א]
גַּם אֲנִי פּוֹרֵס בִּשְׁלוֹמְךָ הַטּוֹב, לִידִידִי, הָרַב הַמֻּפְלָא וְהַמֻּפְלָג, הַוָּתִיק וְחָסִיד וְכוּ' וְכוּ', ר' נָתָן נ"י[1600], וּלְכָל אֹהֲבֵינוּ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וּבִפְרָט לִידִידִי כְנַפְשִׁי, הָרַב הַמֻּפְלָא וְהַמֻּפְלָג וְכוּ' וְכוּ', ר' נָתָן אֲשֶׁר בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ טְבֶרְיָא, וּלְכָל אֹהֲבֵינוּ אֲשֶׁר בִּצְפַת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר הַקֹּדֶשׁ, וּבִפְרָט לִידִידֵנוּ, הַוָּתִיק וְחָסִיד, הַמֻּפְלָא וְכוּ' וְכוּ' ר' נַחְמָן נ"י בֶּן טָאבְּיֶע[1601], וְלוֹמַר לוֹ – לְר' דֹּב בֶּער שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק, וּלְר' אַיְזִיק מִבּוּקַארֶעסְט, וּלְהַנָּגִיד ר' חַיִּים קְרַאסִין־שְׁטֵיין מִבְּרָאסְלֶב, וּלְהַנָּגִיד ר' יְהוֹשֻׁעַ מִקְּרָאקְיֶע, וְלִבְנוֹ הַיָּקָר הַנָּגִיד מוֹרֵנוּ הָרַב ר' יַעֲקֹב, וְלִבְנוֹ [שֶׁל] הַמָּנוֹחַ ר' יִצְחָק זַ"ל מֵרַייסִין־בָּארְג, וּלְהָרַב הַמֻּפְלָא ר' סֶענְדֶיר הַקָּטֹן מִטְּרָאוִיצֶע[1602].
ה' יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה בְעֶזְרֵנוּ לִזְכּוֹת לְחֵשֶׁק חָדָשׁ – לִלְמֹד וּלְלַמֵּד וְכוּ', וּלְקַיֵּם וְכוּ', עַד יְקֻיַּם מַה שֶּׁכָּתוּב[1603]: "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ – בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ", הַיְנוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צְרִיכִין אָנוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר זָכִינוּ שֶׁהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים וְכוּ' וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, וּזְכוּת אַדְמוֹ"ר זְצוּקַ"ל – אֲשֶׁר הִכְנִיס בִּלְבָבֵנוּ הַיְדִיעָה הַנַּ"ל שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִין לְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד תָּמִיד, אֵיךְ שֶׁעֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד – אַף עַל פִּי כֵן שִׂמְחַת בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ וְכוּ' לֹא יָזוּז מִלְּבָבֵנוּ; כֵּן בְּכֹחוֹ וּזְכוּתוֹ נִזְכֶּה לְקַיֵּם הַכֹּל, עַד שֶׁיְּבִיאֵנוּ כֻלָּנוּ – כָּל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – לְאַרְצֵנוּ הַנַּ"ל, עַל יְדֵי גּוֹאֵל צֶדֶק שֶׁזָּכִינוּ לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ צַח – אַדְמוֹ"ר זְצוּקַ"ל.
אֹהַבְכֶם הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר שָׂשׂ וְעָלֵז בְּנֹעַם חֶלְקֵנוּ לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל צַח אַדְמוֹ"ר זְצוּקַ"ל; אֲפִלּוּ אֵיךְ שֶׁעֹבֵר – זֹאת הַשִּׂמְחָה אִי־אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ דָּלְפָה עֵינִי[1604] – שֶׁאֶזְכֶּה בִּכְלַל כָּל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ וְכוּ' וְכוּ', אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
הַמַּזְכִּירָם לְטוֹב,
נַחְמָן בֶּן אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם הַלֵּוִי זללה"ה
וְהַיּוֹם יוֹם ד' מֵחֹדֶשׁ לַסְּפִירָה הַנַּ"ל.
וִידִידֵנוּ ר' שְׁמוּאֵל נ"י כְּבָר בָּא לְפֹה וְיָחֹגוּ חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַנַּ"ל דְּפֹה. וְגַם שָׁמַעְתִּי שֶׁיְּדִידֵנוּ ר' הִירְשׁ מִקַּאלִיבְלַאד נוֹסֵעַ גַּם־כֵּן לְפֹה, וְעוֹד אֵיזֶה אֹהֵב נֶאֱמָן מֵאֹהֲבֵי נַפְשֵׁנוּ יָבֹא גַּם־כֵּן לְפֹה; כֵּן נִזְכֶּה לָחֹג חַג הַשָּׁבוּעוֹת, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ הַנַּ"ל – בְּרֹב שִׂמְחָה בֶּאֱמֶת, "נָגִיל וְנִשְׂמַח וְנָשִׂישׂ בְּזֹאת הַתּוֹרָה – כִּי הִיא לָנוּ עֹז וְאוֹרָה"[1605], אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
זוּגָתִי תִּחְיֶה פּוֹרֶסֶת בְּשָׁלוֹם לְהָאִשָּׁה הַחֲשׁוּבָה מָרַת זְלָאטִי רָחֵל תִּחְיֶה, וְכֵן כָּל בְּנֵי בֵיתָהּ שֶׁיִּחְיוּ; וְכֻלָּם דּוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹמָהּ הַטּוֹב, וְאֹמְרִים לָהּ בְּאַזְהָרָה גְדוֹלָה: נָאר פְרֵילִיךְ אוּן פְרֵילִיךְ[1606] – בְּהַזְּכִיָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
עִקָּר שָׁכַחְתִּי: וְרֹב שָׁלוֹם וְכָל טוּב, לִידִידִי כְנַפְשִׁי, הָאַבְרֵךְ הַמֻּפְלָא וּמֻפְלָג וְכוּ' וְכוּ', הֶחָתָן הַיָּקָר, מוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִיעֶזֶר נ"י; יִהְיֶה ה' יִתְבָּרַךְ בְּעֶזְרוֹ שֶׁיִּכָּנֵס לַחֻפָּה לְמַזָּל טוֹב, עכינ"ו וּבְרֹב נַחַת עַד עוֹלָם, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן.
במכתב זה מוכיח ר' נתן מטבריה את ר' צבי על ששחרו לפתחיהם של מפורסמים ולא הלכו בדרך רבינו ז"ל (עפ"י כת"י ר' זלמן ממדבדיבקה ועוד).
$מִכֻּלָּנוּ, אֵלֶּה דִּבְרֵי אֹהַבְכֶם,
%יִשְׂרָאֵל בֶּן ר' חַיִּים הַכֹּהֵן.
וְלִנְקֹב בַּמִּכְתָּב תַּאֲרִיךְ מֻקְדָּם בְּשִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת וְלִכְתֹּב שֶׁהַמִּכְתָּב הִגִּיעַ מֵעִיר 'חַאנְרָאד'. וְאַל נָא תִּכְתְּבֵהוּ בִּכְתַב יָדְךָ – כִּי זוּגָתִי מַכִּירָה מִכְּבָר אֶת כְּתַב יָדְךָ, אֲפִלּוּ עַל נְיַר אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מִזֶּה הַסּוּג שֶׁהִנְּךָ רָגִיל לִשְׁלֹחַ אֵלַי תָּמִיד, הֱיוֹת שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל כְּבָר לְהָכִיל אֶת צַעֲרָהּ, וַאֲנִי בְּעַצְמִי עוֹבֵר מַסְפִּיק צַעַר – רַק שֶׁאֲנִי מִתְחַזֵּק, אֲבָל צַעֲרָהּ אֵין לְשַׁעֵר וּלְהַעֲרִיךְ – אִם לֹא יִהְיֶה חַס־וְשָׁלוֹם מִכְתָּב לִפְנֵי פֶּסַח. ה' יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פֶּסַח כָּשֵׁר וְשָׂמֵחַ. וְתַצְנִיעַ אֶת הַמִּכְתָּב עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַמִּכְתָּב – אוֹ מִמְּחֻתָּנְךָ, אוֹ מֵחָמִיךָ נ"י, וְאָז תִּרְאֶה אֵיךְ לְהִתְנַהֵג.
%נָתָן הַנַּ"ל
כַּמָּה אֲנָשִׁים נָתְנוּ אֶת כָּל כַּסְפָּם בַּשַּׁגְרִירוּת, וְעוֹד נָתְנוּ גַּם כַּסְפֵּי אֲחֵרִים – וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מְהֻלָּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הֵם חַיִּים עֲדַיִן גַּם־כֵּן, וּבָרוּךְ ה' הֵם בְּדַעְתָּם; וַהֲרֵי הַצַּעַר אֵינוֹ עֹזֵר מְאוּמָה, ה' יִתְבָּרַךְ עָשָׂה זֹאת לָכֶם – וּבִיכָלְתּוֹ גַּם לָשׁוּב וּלְמַלֹּאת חֲזָרָה; אֵיךְ – אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים, רַק מַאֲמִינִים אָנוּ שֶׁהוּא "מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם" – וְזָן וּמְפַרְנֵס לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּהַשְׁגָּחָה מְיֻחֶדֶת.
וּכְשֵׁם שֶׁהִנְּכֶם מֻרְגָּלִים תָּמִיד לוֹמַר "מְבֹרָךְ הוּא ה'" – כֵּן אִמְרוּ גַּם הַיּוֹם בְּכָל עֵת "מְבֹרָךְ הוּא ה'", וְהַחֲזִיקוּ עַצְמְכֶם בֶּאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ. נַסּוּ לְשַׁעֵר בְּדַעְתְּכֶם – אִלּוּ הָיוּ רוֹצִים לָקַחַת אֶת בִּנְךָ מֹשֶׁה נ"י לַצָּבָא, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ – אֶלָּא אִם כֵּן אִם הָיִיתָ נוֹתֵן אֶת זֶה הַסְּכוּם כֶּסֶף, הֲרֵי וַדַּאי הָיִיתָ נוֹתֵן אֶת הַכֶּסֶף! אַל תִּמָּשְׁכוּ עוֹד אַחַר הַצַּעַר, אַל תִּתְרַעֲמוּ עַל מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ. אֲפִלּוּ עַל עַצְמְכֶם – אַל תִּתְרַגְּזוּ.
לְמַעַן ה', שִׁמְרוּ אֶת הַמֹּחַ, ה' יִתְבָּרַךְ וַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אֶתְכֶם. ה' אִתְּכֶם, וּלְיַדְכֶם! וְאַל תִּבָּהֲלוּ. אִם כָּךְ רוֹצֶה ה' יִתְבָּרַךְ – אִם כֵּן אָסוּר לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ! לְמַעַן ה', אַל תִּקְחוּ זֹאת לַלֵּב – לֹא אַתֶּם, לֹא זוּגָתְכֶם תִּחְיֶה, וְגַם בִּתְּכֶם וַחֲתַנְכֶם שֶׁיִּחְיוּ; כִּי בָּרוּךְ ה' לֹא נֶעְלַם אֱלֹהֵינוּ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּתְקַיְּמוּ "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ". וְעוֹד שֶׁנִּמְצָאִים אַתֶּם בְּחֶלְקוֹ יִתְבָּרַךְ – שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וְהִנֵּה קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת". הִפְכוּ אֶת הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה – וְאָז תִּרְאוּ אֵיךְ ה' יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עֲלֵיכֶם וִישַׂמַּח אֶתְכֶם, כִּי אֶצְלֵנוּ כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין – אֲבָל אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן לֹא כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין, וִישׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עָיִן, "אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי, חַסְדְּךָ ה' יִסְעָדֵנִי".
וְעִם הַמָּרָה שְׁחוֹרָה לֹא תִפְעֲלוּ כְּלוּם, חַזְּקוּ עַצְמְכֶם בַּה'. וְכָךְ שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁאָמַר: "כְּשֶׁאֶחָד יֵשׁ לוֹ צַעַר – וּמְקַבֵּל אוֹתוֹ וְאֹמֵר שֶׁהוּא טוֹב, אֹמֵר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ: זֶה אֶצְלְךָ טוֹב? אֲנִי אַרְאֶה לְךָ מַהוּ טוֹב!". עַל־כֵּן אַחַי הַיְקָרִים! רַחֲמוּ עַל עַצְמְכֶם, נַסּוּ לְשַׁעֵר בְּדַעְתְּכֶם: אִלּוּ הָיָה מִתְנַפֵּל עֲלֵיכֶם אֵיזֶה גַּזְלָן וְרוֹצֵחַ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה חָפֵץ לְהָרְגְכֶם – וְאַחַר־כָּךְ לִקַּח לָכֶם הַכֹּל, וּבְקֹשִׁי מַצְלִיחִים הֱיִיתֶם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּשְׁאִיר אֶתְכֶם בַּחַיִּים, הֲרֵי הוֹלְכִים הֱיִיתֶם בְּשִׂמְחָה – עַל שֶׁנִּשְׁאַרְתֶּם בְּכָל זֹאת בַּחַיִּים.
כשחזר האר"י מתפילתו אמר להם: "ראיתי הס"מ ואמר לי: גם אתם גם מלכם תספו. ומכאן נראה שכבר נחתם גזר הדין, ולא נחתם אלא בעבור קטטה שנעשתה בין החברים". ובאותה שנה נתבקש בישיבה של מעלה וגם חמשה מתלמידיו (ע"פ שבחי הארי).
על מצבתו נחקק: "פ"נ החסיד מו"ר נתן ב"ר יהודא מבראסלוב כו אדר ש' [=שנת] תרמ"ד".