דלג לתוכן העיקרי

מב

בָּרוּךְ ה', יוֹם ד' בְּהַעֲלֹתְךָ, [יא סיון] תרל"ח, פֹּה טְבֶרְיָא תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן.

לִכְבוֹד יְדִידִי עֹז, אֹהֵב נַפְשִׁי, הַיָּקָר הַמֻּפְלָא, מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י, עִם שְׁלוֹם אָבִיךָ הַיָּקָר הַמֻּפְלָא וּמֻפְלָג, וָתִיק וְחָסִיד, כְּבוֹד שֵׁם תִּפְאַרְתּוֹ, מוֹרֵנוּ הָרַב ר' צְבִי נֵרוֹ יָאִיר וְיִזְרַח.

בָּרוּךְ ה', כֻּלָּנוּ בְּקַו הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם; כֹּה אֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ מִכֶּם הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם, שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה[371].

מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, וְשָׁם כָּתוּב שֶׁבִּנְךָ בָּרוּךְ ה' הִתְחִיל חֻמָּשׁ לְמַזָּל טוֹב. אַךְ לְפִי דַּעְתִּי הוּא לְמוֹתָר, כִּי 'בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לְמִקְרָא'[372] – וְאֵין צְרִיכִין לְהוֹסִיף עַל הַתּוֹרָה. וַאֲנִי יָרֵא חַס־וְשָׁלוֹם אִם לֹא הָיָה לוֹ עַיִן־הָרָע. עַל־כֵּן לְמַעַן ה', תְּצַוֶּה לְהַמְלַמֵּד שֶׁלֹּא יִדְחֹק אוֹתוֹ כְּלָל, וְלֹא לְיָרֵא אוֹתוֹ – כִּי לִפְעָמִים זֶה בָּא מִפַּחַד גָּדוֹל; וִיחַנֵּךְ אוֹתוֹ לְדַבֵּר בִּמְתִינוּת – וְלֹא בִמְרוּצָה. וְיוֹתֵר מִזֶּה, צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו לַה' יִתְבָּרַךְ – אֲשֶׁר שָׂם פֶּה לָאָדָם, שֶׁבִּזְכוּת הַכְּבַד־פֶּה הַגָּדוֹל[373], אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה כְּבַד־פֶּה – וְהָיָה יָכוֹל לְשׁוֹרֵר שִׁירִים וְחִידוֹת יָפִים, יִשְׁלַח ה' יִתְבָּרַךְ חַסְדּוֹ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה דִּבּוּרוֹ וּתְפִלָּתוֹ וְתוֹרָתוֹ סְדוּרָה וּשְׁגוּרָה בְּפִיו, כִּי הַכֹּל בְּיַד ה'. וְאַל תִּדְאַג כְּלָל, וְאַל תִמָּשֵׁךְ אַחַר הַצַּעַר, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֶיךָ וְעַל זוּגָתְךָ תִּחְיֶה וְעַל בִּנְךָ נ"י – אִם תִּהְיוּ בְשִׂמְחָה. וּכְשֵׁם שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ ה' יִתְבָּרַךְ וְאוֹתְךָ וְאֶת זוּגָתְךָ תִּחְיֶה מִכָּל הֶחֳלָאִים שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיכֶם, כֵּן יַעֲזֹר לָכֶם כָּל טוּב סֶלָה.

וּמְאֹד בַּקָּשָׁתִי מִמְּךָ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר אֶצְלְךָ שָׁבוּעַ אֶחָד שֶׁלֹּא תִכְתֹּב לִי מִכְתָּב, כִּי אֲנִי מְחַיֶּה עַצְמִי בְּמִכְתָּבֶיךָ. וְעוֹד, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְחִיק הַלְּבָבוֹת זֶה מִזֶּה. וּמְאֹד בַּקָּשָׁתִי שֶׁתִּכְתֹּב לִי אִם שָׁלַחְתָּ הַמִּכְתָּבִים שֶׁלִּי לִטְשֶׁעהְרִין וּלְקַאלִיבְלַאד, וְגַם אִם יִסַּע, אִם יִרְצֶה ה', יְדִידֵנוּ ר' אִיצִילֶע נ"י, תּוֹדִיעוּ לִי – וַאֲנִי אֶשְׁלַח עִמּוֹ מִכְתָּבִים; כִּי אֵין לִי שׁוּם יְדִיעָה מִבִּתִּי פֵיְגֶא מִרְיָם – שֶׁכָּתְבוּ לִי בְּפָרָשַׁת תַּזְרִיעַ שֶׁהִיא מֻנַּחַת בָּאַסְפִּיטָאל[374] בְּאוּמָן עִם בְּנָהּ, וְצַעֲרִי גָּדוֹל עַד מְאֹד. אַךְ זֶה אֵין עֵצָה לִהְיוֹת חַס־וְשָׁלוֹם בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה חַס־וְשָׁלוֹם, כִּי זֶה אֵין רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּלְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי מִתְאַוֶּה לִתְפִלּוֹתֵנוּ, עַל־כֵּן ה' יִתְבָּרַךְ מְעוֹרֵר עָלֵינוּ בְּכָל עֵת אֵיזֶה דְבָרִים – לְבַל נִשְׁכַּח אוֹתוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת שְׁמוֹת פָּרָשָׁה כ"א מְשַׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי[375]. עַל־כֵּן אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַפְסִיק מִלְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, כִּרְצוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ – שֶׁנִּהְיֶה עֲסוּקִים תָּמִיד בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וְנִהְיֶה מַקְדִּימִין רַחֲמִים לְרֹגֶז[376]. וְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן אָמַר[377]: 'ה' צִלְּךָ' – כְּמוֹ שֶׁעֹשֶׂה אָדָם לַה' יִתְבָּרַךְ, כֵּן ה' יִתְבָּרַךְ עֹשֶׂה עִם הָאָדָם, וְיַקְדִּים גַּם־כֵּן הָרַחֲמִים[378].

דִּבְרֵי אֹהַבְךָ בֶּאֱמֶת,

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְבִנְךָ הַיָּקָר מוֹרֵנוּ הָרַב סֶענְדֶיר חַיִּים נ"י – שֶׁיִּחְיֶה לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד. וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וּפְרֹס בִּשְׁלוֹם יְדִידֵנוּ, אֹהֵב נַפְשִׁי, ר' נַחְמָן נ"י, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לִידִידֵנוּ אֹהֵב נַפְשִׁי ר' אִיצִילֶע נ"י, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לִידִידֵנוּ הַיָּקָר, הַוָּתִיק וְחָסִיד, אֹהֵב נַפְשִׁי, ר' דֹּב שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק נ"י, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לִבְנוֹ הַיָּקָר הָאַבְרֵךְ מוֹרֵנוּ הָרַב הֶענִיךְ נ"י, וּפְרֹס בִּשְׁלוֹם אֹהֵב נַפְשִׁי הַנָּגִיד ר' חַיִּים קְרַאסִין־שְׁטֵיין נ"י, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְנֶכְדּוֹ הַיָּקָר הָאַבְרֵךְ מוֹרֵנוּ הָרַב נִיסָן נ"י, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְהָאַבְרֵךְ מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י בֶּן ר' יִצְחָק זַ"ל, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְאָחִיו הָאַבְרֵךְ מוֹרֵנוּ הָרַב יוֹאֵל צְבִי נ"י, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לִבְנוֹ הַיָּקָר הָאַבְרֵךְ מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם נ"י, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לִידִידֵנוּ אֹהֵב נַפְשִׁי מוֹרֵנוּ הָרַב קַלְמָן נ"י, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְהָאַבְרֵךְ מוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִיעֶזֶר נ"י, וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ – בְּאַהֲבָה עַזָּה.

וְלִתְלוֹת לְבִנְךָ סְגֻלָּה מֵרַבֵּנוּ זַ"ל – סְנַפִּיר מִדָּג, וְהוּא סְגֻלָּה לְעַיִן הָרָע[379].

וְאִם יִהְיֶה לָכֶם אֵיזֶה מִכְתָּבִים מִחוּץ לָאָרֶץ – מֵאָחִיךָ נ"י, אוֹ מֵחָמִיךָ נ"י, אֲזַי תִּכְתֹּב לִי תֵּכֶף, אוּלַי נִצְמַח אֵיזֶה יְשׁוּעָה לְאָחִיךָ נ"י.

זוּגָתִי מָרַת בְּרַיְנֶע תִּחְיֶה, וַאֲחוֹתִי מָרַת חַנָּה תִּחְיֶה, פּוֹרְסִים בִּשְׁלוֹם אִמְּךָ תִּחְיֶה, וּבִשְׁלוֹם זוּגָתְךָ מָרַת יְדַאסִי לֵאָה תִּחְיֶה, וּבִשְׁלוֹם בִּנְךָ הַיָּקָר מוֹרֵנוּ הָרַב סֶענְדֶיר חַיִּים נ"י – שֶׁיִּחְיֶה לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד, אָמֵן סֶלָה.

[371] +ליקו"מ נז.

[372] +אבות ה.

[373] +סיפו"מ יג יום ג'.

[374] +=בית חולים.

[375] לשון המדרש: אמר רבי יהושע בן לוי למה הדבר דומה: למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים, שמע המלך והצילה, לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, היה מתאוה שתדבר עימו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך, גרה בה הלסטים – כדי שתצעק וישמע המלך, כיון שבאו עליה הלסטים התחילה צועקת למלך, אמר לה המלך: לכך הייתי מתאוה – לשמע קולך.

[376] עי' ספר המידות תפלה ח; עי' ליקו"ה מתנה ה, עא.

[377] ראה דגל מחנה אפרים פרשת בהר ד"ה "ובכל ארץ" (או ויקרא כה, כד), וקדושת לוי לפורים קדושה שניה ד"ה לכן יש.

[378] עי' ליקו"מ ח"ב ד, ט.

[379] +שיהר"ן רמב.

Documentation Index

גרסאות לקריאת מכונה / AI agents:

טוען...