נג

[עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, תִּשְׁרֵי תרט"ל]

הָאֵל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הוּא יֵיטִיב גְּמַר חֲתִימָה טוֹבָה.

לִכְבוֹד אֹהֲבִים וְנֶאֱמָנִים, אַחִים וְרֵעִים, נֶאֱמָנִי אֹהֵב נַפְשִׁי, הַנָּגִיד הַמְרוֹמָם, מוֹרֵנוּ הָרַב שְׁמוּאֵל נ"י, עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ הַצְּנוּעָה מָרַת זְלָאטִי רָחֵל – תִּחְיֶה לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן, עִם שְׁלוֹם בְּנָם מוֹרֵנוּ הָרַב נַחְמָן נ"י.

תֵּדְעוּ, שֶׁטּוֹב וְיָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁלֹּא נָסַע מַעֲלַתְכֶם עַתָּה אֵלַי, אַחַר שֶׁאֵין הַיֹּשֶׁר כָּךְ – שֶׁאַתֶּם שֶׁבָּאתֶם לְפֹה תִּסְעוּ אֵלַי, רַק אֲנִי צָרִיךְ לִסַּע אֶצְלְכֶם לֵרָאוֹת עִמָּכֶם – כִּי אַהֲבַתְכֶם תְּקוּעָה בְלִבִּי בְּיָתֵד חָזָק בַּל יִמּוֹט לְעוֹלָם, רַק אֵין הַפְּנַאי עַתָּה גּוֹרֵם לִסַּע; וְאִם לֹא הָיוּ יָמִים כָּאֵלּוּ בְּוַדַּאי כְּבָר נָסַעְתִּי אֶצְלְכֶם. וּבְדַעְתִּי הָיָה אִם יִרְצֶה ה' לִנְסֹעַ אַחַר שְׁנֵי יָמִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת הַקָּדוֹשׁ, אַךְ עַתָּה שֶׁאַתֶּם מִתְגַּעְגְּעִים כָּךְ לֵרָאוֹת עִמִּי – אֲנִי מְבַטֵּל דַּעְתִּי. וְאִם יִרְצֶה ה' אַחַר יוֹם־כִּפּוּר הַקָּדוֹש – תֵּכֶף כְּשֶׁיִּהְיֶה שַׁיָּרָה אֶסַּע לְמַחְנְכֶם קָדוֹשׁ לֵרָאוֹת עִמָּכֶם וְעִם כָּל חֶבְרָתֵנוּ הָאֲהוּבִים וְהַנְּעִימִים, וְלִשְׂמֹחַ עִמָּכֶם בְּשִׂמְחַת יוֹם־טוֹב קֹדֶשׁ כְּמֵאָז וּמִקֶּדֶם.

דִּבְרֵי אֹהַבְךָ בֶּאֱמֶת, הַמְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוּב,

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

וָאֹמַר שָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. זוּגָתִי מָרַת בְּרַיְנֶע תִּחְיֶה וַאֲחוֹתִי תִּחְיֶה פּוֹרְסִים בִּשְׁלוֹם זוּגָתְכֶם מָרַת זְלָאטִי תִּחְיֶה, וּבִשְׁלוֹם בִּתְּכֶם מָרַת יְדַאסִי לֵאָה תִּחְיֶה, וְנֶכְדְּכֶם הַיָּקָר מוֹרֵנוּ הָרַב סֶענְדֶיר חַיִּים – נֵרוֹ יָאִיר לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן וְאָמֵן.

אֹמַר שָׁלוֹם לְאֹהֲבִי וְנֶאֱמָנִי, מוֹרֵנוּ הָרַב נָתָן נ"י בֶּן ר' יִצְחָק זַ"ל, וְלוֹמַר לוֹ שֶׁהָלַכְתִּי לְר' יוֹסֵף אַזְלֶיר נ"י מִכֹּחַ הַמָּעוֹת – סַךְ שִׁבְעִים וְתֵשַׁע גְּרָאשׁ, וְאָמַר לִי שֶׁאִם בְּיוֹם ו' אוֹ אַחַר שַׁבָּת יִתֵּן לִי הַמָּעוֹת, וּבְמִקַּח הַצִּמּוּקִים – חֲמִשָּׁה גְּרָאשׁ. וְאֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִשְׁלֹחַ קַבָּלָה לִירוּשָׁלָיִם – אִם לֹא קִבַּלְתִּי? וְאִם אַף־עַל־פִּי־כֵן, עַל־כָּל־פָּנִים אַתֶּם כְּתַבְתֶּם לִי שֶׁתִּשְׁלְחוּ לִי אַחַר־כָּךְ, בְּוַדַּאי הָיִיתִי שׁוֹלֵחַ תֵּכֶף וּמִיָּד קַבָּלָה, כִּי אַתֶּם נֶאֱמָנִים אֶצְלִי^[459]. הַכְּלָל, אֵינִי יוֹדֵעַ הַפֵּרוּשׁ בְּהַמִּכְתָּב שֶׁלָּכֶם.

וּפְרֹס בְּשָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה.