פב

ברוך ה', יום ד' מטות ומסעי [כח תמוז] תר"ם לפרט קטן, פה טבריא.

לכבוד אהב נפשי, ידידי עז, מורנו הרב נתן נ"י, עם שלום זוגתו תחיה, ובנכם נ"י.

הנה היום קבלתי מכתבך עם שני מז'ידעס^[754] ורבע מז'ידע, ועשיתי בהם כאשר כתבת לי. וגם המז'ידע אמסר לאצייקיר רעבצין^[755], אך איני יודע אם המז'ידע הוא על החוב שני רובל חדש פזיט^[756] – שתובעת מכבר, או ששלח בנה עתה עם חמיך נ"י מאדעסי^[757], על־כן תכתב לי.

וגם תדע שממכתבך נשארתי כמעט חלשות, שכתבת לי אלו השלש תבות: והג"ל שבק לן חיי, וקראתי המכתב כמה פעמים עד שנתישבתי בדעתי שהשלש תבות הולכים על הגראלנע^[758], ואין אני יודע פרוש; וגדל הצער שלי אפלו מפרוש שלי – אין לשער ולהעריך, ובפרט מהיסורים אשר נתעורר עליכם עתה. ה' יתברך ימתיק הדינים מהר, בזכות רבנו ז"ל אשר יכול להמתיק כל הכ"ד בתי דינים^[759].

ואנו צריכים עתה לבכות מאד על חרבן בית־המקדש, כי מי שאין בו דעת – כאלו נחרב בית־המקדש בימיו^[760], והדבורים שלנו כשאין נתקבלים – הוא סימן שאין הדעת שלנו בשלמות^[761]. על־כן אנו צריכין לבכות הרבה, ואף־על־פי־כן אנו צריכין למצא איזה הרחבה מחמת איזה 'חלוף'^[762] – ולידע שבודאי הכל לטובה, כי מי שיש לו אמונה – חייו חיים, כמבאר [בסימן נ"ג בשיחות הר"ן]. ויש לי הרבה לכתב לכם, אך מחמת שמחי מבלבל מהצרות שארע לכם רחמנא לצלן; ה' יתברך יהפך לכם ולנו הכל לשמחה. ומאד בקשתי לכתב לי המעשה מהגראלנע. ומכל היסורים צריכים לבטל עצמנו אל התכלית^[763].

דברי אהבכם באמת,

נתן מברסלב

ופרס בשלום לכל אנשי שלומנו. וגם לכתב לי אם קבלתם איזה מכתב מר' צבי נ"י מקאליבלאד, ומה שכתוב בו.