בעזרת השם א' לסדר "מה ה' אלהיך 'שאל' מעמך כי אם ליראה" התרס"ג בערדיטשוב
לשביב אש יגיה משפך דשן בשם תפארתו מורנו הרב ר' "שואל" נרו יאיר ויזרח.
חלום חלמתי ואינני יודע מה הוא? יהי רצון שיהיה לטובה.
ברוך השם! אחר ארוחת ערב מכל מעדני מלך, לחם סלת מנפה בשלש עשרה נפה, בשר שמן שבשמנים, מגדנות, ממתקים ושתיה כדת מיין המבחר שבמבחרים, אני שכבתי ואישנה, שנתי ערבה עלי, שנה מתוקה, תענוג התענוגים.
פתאום! והנה בעל החלומות בא, עומד לנגדי, ועמו חיל וצבא רב לאלפים ולרבבות, וכלם בידו כחמר ביד היוצר, עושה עמהם כל מה שלבו חפץ: הורגם, שוחטם וינתחם לנתחים ולגזרים; והמה עוד יכרעו וישתחוו לו, וכמו עני ורש בפתח עוד שואלים ומבקשים למו שימלא בהם כל משאלות לבבו – לב אכזר ומרצח.
מה מאד נבהלתי מראות, רעדה ופלצות אחזתני, מה זאת? שאלתי לנפשי – המראה הזאת הנוראה והאימה, בהקיץ היא לי או בחלום? אין זה כי אם חלום – לאסוני. וגם בזאת לא יכלתי להשקיט את המית רוחי, האין זה פלא פלאות? רבוא רבבות בכל לבבם ובכל נפשם ירוצו לגזלן ורוצח, פושטים צוארם, מכריעים את עצמם לטבח, האאמין שכן כן הוא? ואין אחד שיחוס על נפשו? לא! לא! לא! אלך נא אחריהם בטרם יגמר המרצח את שלו, אשאל, אדרוש ואחקור בדרישה אחר דרישה, בחקירה אחר חקירה, אולי אמצא אחד מההמון האמללים, והוא ישיב את נפשי למנוחתה ממבוכתה הרבה.
עודני תפוש במחשבתי, ואשא עיני, ואראה אחד מיחד מתוך ההמון – פתיים, סכלים ובערים מדעת, הוא כמו מתגנב וחותר מקום לצאת מעמק הבכא; ויהי אך רמזתי בעיני להנפש האחת החסה על עצמה, והנה הוא אזר כגבר חלציו, רץ אלי כצבי נמלט, כצפור מפח, חבקני, נשקני, נדבקנו והיינו לבשר אחד, בסלע אחד חקקנו משכן לנו, ויהי באיתן מושבנו, מלחם אחד אכלנו, מנחל נבע מקור ומעין מים חיים – מימינו שתינו, ואך טוב טוב לנו כל הימים – לנצח נצחים.
כרגע! והאחד איננו, רחק! רחק ממני! חפשתי, בקשתי את שאהבה נפשי, מצאתיו! והנה, אהה, ביתר עז ותעצומות ראיתיו בתוך ההמון השוטים, המשגעים, האמללים והנדחים מבלי דעת, השליך החיים טובים לנצח אחרי גוו. כמוהם כמוהו רץ ופושט צוארו לנפל בחרב פיפיות בעל החלומות, להמית את עצמו וכמה נפשות אחריו ותלויים בו במיתת מיתת עולם, רחמנא לצלן.
חיל ורעדה אחזתני, כל עצמותי, רמ"ח אברי ושס"ה גידי – כלהון כלהון דא לדא נקשן, נשאתי את קולי – קול עז, ואקרא ממעמקי לב: "אוי! ואבוי! אוי! אוי!" תפסתי אומנות אבותינו – תפלה וצעקה מקרב ולב: "אנא, אל מלא רחמים! חמל נא! חוס נא! רחם נא על נפש יקרה! הושיעה נא! וחלצה ממצר, מטיט היון, ממות עולם – לחיי עולם לעד ולנצח. הקיצותי והנה חלום! יהי רצון מלפניך אבינו שבשמים, מלא רחמים ורב חסד ואמת, שיהיה לטוב, התרחקות נפלא תתהפך ותהיה לתכלית התקרבות נפלא – לעולמי עד ולנצח נצחים.
נפשי יודעת מאד כי בנפש כבודו לדעת מי הוא החולם חלום? כן! כן! נכון אנכי לגלות לו. אמנם, כפי אשר יחיב טבע הענין, מצאתי לי להכרח ולחוב קדוש לגלות לפניו מעט דמעט מסדר תולדותי – למצער למצער ראשי פרקים – למען יהיה לכבודו במעט משג נכון ונאמן, לדעת באמת לאמתו אל מה ירמזון מלי – הוא חלומי הנורא והאיום, ובנקל ימצא בנפשו ובעצמו פתרון נכון בכל הדקדוקים והפרטים בכלל ובפרט; ויקרא עוד הפעם את חלומי בשים לב, ויראה שאין בלשוני שפת יתר אף במלה ונקדה אחת – להוציא הנקדה טובה והטוב הכבוש ממצולות ים, לעשות פרי טוב לעד לעולמי עולמים.
קרוב! קרוב! לא רחוק! לא רחוק ממקום מגורו! גם אני הכותב נולדתי וגדלתי על ברכי הורים מגזע ושרש אנשים מכבדים – בלי ספק גם כבודו יש אחדים שידעם ויכירם.
כל מגמת הורי יחיו בחנוכם אותי, היה ברוך השם כדת משה וישראל, לתורה ולחפה ולמעשים טובים. לאשרם, מיום הכניסו אותי תחת כנפי התורה והאמונה, בין כל חברי בני גילי הייתי המבחר שבמבחרים, ובפי כל המלמדים – ממלמד דרדקי עד האחרון הגדול שבגדולים – הייתי לשבח ולתהלה בכשרוני הטוב והמעלה, וברצוני בכל לב ונפש.
הגיעה העת, רכשתי לי ידיעה מעטה בטיב התורה הקדושה, והאמונה הצרופה – התמה והברה, כהמות ימים המו בקרבי רגשי קדש לדעת מה היא דורשת מאת החוסים בצלה ונושאים עלה; והנה נקדת האמת החלה להתנוצץ בקרבי, ובאצבע אלהים הראתה לי הטוב באמת, ועל כל צעד ושעל היו דבריה אלי בנחת נשמעים: 'זה דרכך בקדש דרך חיים, קלעת אל מטרת האמת, לא תסור מדרך אמת בחרת ימין ושמאל'.
וזה דרכי בקדש: אוכל להתפאר ולאמר – וכל יודעי ומכירי מאז מעולם, המה לי ברוך השם לעדים נאמנים – שתורתי היתה אמנותי, לא משתי מאהלה של תורה כמעט, נחשבתי מההוגים בה יומם ולילה, התפלה – עבודה שבלב היתה בלי פניה, דבר מצוה כי הגיעה לידי – חס ושלום לא החמצתיה, והיתה בעיני כמוצא שלל רב. בכל לב ונפש הייתי לומד ומלמד, לשמר ולעשות ולקים, כמעט הייתי פרוש מחיזו דהאי עלמא.
ובאמת למה לא? מה חסר לי אז? על שלחן הורי יחיו הייתי סמוך, באכילה, שתיה, הלבשה וכל ההצטרכות כדת. בכן לא מצאתי לי שעה פנויה ובטלה לצאת החוצה לראות השקר והשגעון המולכים בכפה. אם מההכרח מה יצאתי מעט מאהלה של תורה לחוץ ובאקראי ראיתי מה, הנה תלמודי בידי: "הוי דן את חברך לכף זכות", אך טוב! טוב היה לי כל הימים! כלו טוב.
אמנם לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. הייתי כבר שתסר – כבר שבסר, והנה קפץ עלי רגז, ובענין רע מאחת מרעות וצרות הגלות המר, ועל הורי יחיו נהפך הגלגל וירדו ממדרגתם". יצאתי מתחת ידם לאויר העולם, היה מה שהיה, עבר זמן מה, ראיתי, אהה! והנה אנדרלמוסיא בעולם, האמת נעדרת, עולם חדש, עלמא דשקרא וחנפה, והשלשה דברים אשר עליהם העולם עומד, המה: הכסף, הממון והמעות. אין תורה! אין דרך ארץ! פסו אמונים מבני אדם.
זמן מה חשבתי שאין זה רק בעולם המסחר; ובכן פניתי לאיזה קדושים וצדיקים אשר בארץ המה, לראות ולהסתכל היטב במעשיהם והנהגותיהם עם חסידיהם אנשי מעשה, למען דבק בהם, וגם שם – לאסוני – ראיתי שאין מעמד לחס על נפשו וחושב על תכליתו באמת. ראיתי שראי זה כראי זה, וכלם כאחד יכרעו וישתחוו ויעבדו לאלהי הכסף ואלהי הזהב; ועוד להקדושים חטא על פשע, חלול השם, מחטיאים את הרבים, ותחת להורות לעם דרך השם לשבר תאות ממון, המה אדרבא, נהפך הוא, יגבירו בישראל עם קדוש תאות הממון והכבוד, שרשי כל עוון ופשע וחטאה, להוציא את האדם מן העולם רחמנא לצלן. יסתכל כבודו עליהם בעין האמת, ויראה השאול והאבדון אשר ירחיבו ויעמיקו במעשיהם בכל יום ובכל עת ובכל שעה, רחמנא לצלן.
בקצור אמרים: בתוך כמה הרפתקאות, צרות, תלאות ויסורים דעדו עלי, מהשם מצעדי גבר כוננו על-פי סבות נפלאות – למבקש האמת באמת. הייתי שם ושם ושם, בכמה עירות, מחוזות, פלכים וגלילים שונים, דרשתי זמן רב, וחקרתי אחר מעשיהם מנהגיהם עם שנוי דעותיהם, פשוט! פשוט! באספקלריא המאירה, וכאשר רבים וכן שלמים הסכימו לדברי, שבאמת לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, אמנם הצד השוה שבהן שכלם כאחד אחוזים ודבוקים בשקר בן כמה גונין, השקר להם למרכז, וכל אחד יתאמץ להצביע ולפאר שקרו באמת מעט, וכלם ביחד ימשכו וינהרו אל מרכז השקר.
זה הכלל: אנדרלמוסיא בימי המבול היתה בגשמיות, כעת, בעוונותינו הרבים – אנדרלמוסיא ברוחניות, הצדיקים אינם צדיקים, הרבנים מורי-צדק אינם רבנים, החסידים אינם חסידים, האורתודוכסים אינם אינם אורתודוכסים, האריסטוקרטים אינם אריסטוקרטים, מבעלי מסחר – אחשב למותר להעלותם על הגליון. במילה אחת! בעל הממון והכסף – הוא הצדיק, הוא הרב מורה-צדק, הוא החסיד, הוא האורתודוכסי, הוא האריסטוקרט, ועוד ועוד ועוד – איש שהכל בו. וסדנא דארעא חד הוא; השקר התפשט בהתפשטות נפלא, ולו שני עוזרים ומסיעים על-ידו: הממון והכבוד; ובעד נזיד עדשים תמכר בכורה.
ואם כן, החס ומרחם על נפשו, ואור האמת זורח ומתנוצץ לו במחו, ונפשו עליו תאבל חס ושלום, להמיר חיי עד נצח נצחים בחיי הבל הבלים – צל עובר וענן כלה, היום חי ומחר בקבר; זה החס על נפשו, אוי ואבוי! מה יעשה? עם מי יתחבר? היתחבר עם התועים והאמללים הנ"ל, אוי להם ואוי לשכניהם – משכי עון בחבלי שוא וכעבות עגלה חטאה; פשוט כפשוטו: מתאים לדרש חכמינו ז"ל: "היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו (לך ו)עבד עבודה זרה" – עבודת התאוה, הממון והכבוד, וכן יסחבהו כפגר מובס עד שאול תחתיות, רחמנא לצלן.
נקל לשער הדאגות היסורים והמרירות, אשר שבעתי מבקשה וחפוש בהרפתקאות כמוהם, אחר האמת שאהבה נפשי ולא מצאתיו. כמה אנחות וגניחות יצאו מקרב ומעמקי לבי בתפלה וצעקה לאבינו שבשמים: "הורני ה' דרכך, אהלך באמתך. תקנני בעצה טובה מלפניך. החזק בימיני בל אמוט, בעצתך תנחני".
אקצר ואמר: בי ראיתי אמתת מאמר רבותינו ז"ל "הבא לטהר" – באמת – "מסיעין לו". כלומר, "אומרים לו: המתן". זה שנים אחדים הייתי פה בערדיטשוב, ולא זכיתי למצא אשר בקשתי – האמת לאמתו. מאז – אוי! אוי! אוי! כמה גלים ומשברים עברו מאז על ראשי, כמה סבות מסבות שונות, נפלאות ואיומות, סבבו וסבבו מסבת הסבות עד "שנה זו, שנה זו".
אחרי סבה נוראה מאת סבת כל הסבות, כמו בחבלים חבלי אהבה משכה אותי עוד הפעם הנה בערדיטשוב, ובעליל הראני השם נפלאותיו ברחמים רבים, איך מיום החל רוח האמת לפעמני החלו השתלשלות הסבות, ופה התאחזו התלכדו והסתבכו זה בזה, וישר הוליכני להביאני אל מקום וקבוץ אמת לאמתו, [ש]כל מחשבותיהם דבריהם ומעשיהם רק אל התכלית הנצחי מכונים, אין ממון, אין כבוד – בכל יום ובכל עת ובכל שעה ובכל רגע. בתוך כלל הקבוץ הקדוש, גם אני מחזק ומאמץ ומשים את נפשי בנחל נבע מקור חכמה, בספרים נפלאים, מלאים על כל גדותיהם בחדושים ועצות עמקות לעבודת השם באמת.
אודך אלהי חסדי, ואברך אותך ואשבחך ואהללה שמך, שבימי בחרותי הוצאתני מעמק החשך והאפלה, ועל ידי צמצומים וכלים נפלאים הנני בר זוכה שיתנוצץ במחי אור טמיר ונעלם כמוהו. ברוך השם, יגעתי ויגעתי ובקשתי בכל לב ונפש את האמת שאהבה נפשי, וזה בתקף בחרותי מצאתיו, וחבר אני לכל אשר יראוך באמת ובתמים.
ולהוכיח על אמתת האמת של הקבוץ הנרדף מעלמא דשקרא בעקבתא דמשיחא – לבד אשר אלף גליונות יקצרו מהכיל, עוד העת לא תרשני כעת. יתאמץ נא כבודו להסתכל בעין האמת, ויקח לו לאות ולמופת מכמה נרדפים מדור דור למען האמת לאמתו, ומה גם בעתותי אלה, עקבתא דמשיחא, אשר כבר נבאו זאת מראש חכמינו ז"ל, ועל כלם המשנה האחרונה בסוטה.
ובכן אסתפק לעת עתה בדברי המעטים האלה. ומובטחני שדברי היוצאים מן הלב יכנסו היטב אל לבו – לב רגש – ויקרא עוד הפעם את החלום החלום הנורא, עם הראשי פרקים – טפה מן הים מסדר תולדותי, ואם ירצה השם כנשר ידאה על ראש השנה הבא עלינו לטובה אל הקבוץ הקדוש, שם ימצא ברוך השם שלושה הדיוטים, ואולי, אחשב שימצא כמה ממחים ממחים מפלגים לשחוק וללעג על תקיעת כפו של שטות והבל שאנס אותו הבעל דבר – לאסור עליו תלמוד תורה המשבע ועומד עליה מהר סיני, רחמנא לצלן; מה גדול כחו של הבעל דבר, איך משתטח ומתאמץ ומתגבר בכל עז ותעצומות על נפש יקרה החסה ומרחמת על עצמה לחשב על תכליתה הנצחי על-פי ספרים נפלאים מנחל נבע מקור חכמה, אשר מן הנמנע בעתותי אפל וימש חשך אלה – בלעדם. אוי! אוי! אבינו שבשמים! השקיפה ממעון קדשך השמים לרחם עלינו עמך ישראל אשר בם תתפאר.
שם נתראה אם ירצה השם פנים אל פנים, ופה אל פה אדבר בו, ואספר לו כל קורותי אשר עליהם יסמרו שערות ראש כל שומען, ויחד בתוך כל הקבוץ הקדוש, נשא כפינו אל אל בשמים, נהללהו נשבחהו ונפארהו, על אשר בתוך חשך ואפלה, קרבנו בהתקרבות נפלא לעבודתו באמת; וכבודו! ביתר שאת ויתר עז בשבח ותודה לאל בורא עולם המשגיח הפרטי, על אשר זכה ועלה לדרגא כמוה, לעבר על מניעה כמוה – להתרחקות נפלא תכלית התקרבות נפלא.
כבטחון ידידו עז בלתי מכירו, מוקירו כערכו ופורש בשלומו ברב אהבה וידידות.
מאיר בן אסתר