ג

וּבִשְׁבִיל זֶה מְבִיאִין בְּקָרְבַּן תּוֹדָה אַרְבָּעָה מִינֵי לֶחֶם, וְכָל אֶחָד עֲשָׂרָה חַלּוֹת (מְנָחוֹת עז. רַשִׁ"י וַיִּקְרָא ז, יב). כִּי עִקַּר הָעַצְבוּת נֶאֱחָז בְּהַלֶּחֶם, בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית ג, יז יט): "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה; בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם". וּלְהֵפֶךְ עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, בִּבְחִינַת (קֹהֶלֶת ט, ז): "אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ", בְּחִינַת (שָׁם ח, טו): "לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ" וְכוּ'. וְעַל־כֵּן הֵם עֲשָׂרָה חַלּוֹת מִכָּל מִין, כְּנֶגֶד בְּחִינַת יוּד מִינֵי נְגִינָה, שֶׁהֵם מְקוֹר וּכְלַל כָּל הַשְּׂמָחוֹת: