טו

וְעַל־כֵּן אֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל מִי שֶׁגּוֹמְרָהּ, כִּי דַּיְקָא בְּעֵת הַגְּמָר אָז זוֹכִין לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ בִּשְׁלֵמוּת לִכְלֹל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם, וְכֵן בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם, כִּי כָּל אָדָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְזוֹכֶה לְגָמְרָהּ בִּשְׁלֵמוּת - עֲדַיִן צָרִיךְ לְצַפּוֹת לִישׁוּעָתוֹ תָּמִיד שֶׁיִּזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב, "כִּי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ" (קֹהֶלֶת ז, ח), וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (אָבוֹת ב, ד): 'אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ', וּכְשֶׁזּוֹכֶה בְּאַחֲרִיתוֹ לְבַלּוֹת יָמָיו בַּטּוֹב הָאֲמִתִּי, אָז אַשְׁרֵי לוֹ. וְעַל־כֵּן אָנוּ רוֹאִין שֶׁהַרְבֵּה הִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדַת ה', אֲבָל זְעִירִין אִנּוּן שֶׁזָּכוּ לְהַגִּיעַ לְמַעֲלָתָם, וְנִמְצָאִים רַבִּים שֶׁנּוֹפְלִים מֵעֲבוֹדָתָם.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי בַּקְּדֻשָּׁה אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה נֶאֱבָד לְעוֹלָם, וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה בְּהַתְחָלַת עֲבוֹדָתוֹ, כָּל דִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיָּצָא מִפִּיו, וְכָל תְּנוּעָה קַלָּה שֶׁעָשָׂה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - בְּוַדַּאי אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, וְס וֹף כָּל סוֹף לֹא יִשָּׁאֵר לוֹ כִּי אִם דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, הַיְנוּ דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד (אָבוֹת ו, ט), אַף־עַל־פִּי־כֵן לִזְכּוֹת לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לִזְכּוֹת, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת עַד שֶׁיִּגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו עַד הַסּוֹף. וְעַל־כֵּן רוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁהַבַּעַל דָּבָר מִתְגָּרֶה עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד בְּעֵת שֶׁהָאָדָם סָמוּךְ וְקָרוֹב לִכְנֹס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בָּזֶה בַּאֲרִיכוּת בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מח):