וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת זְכִירַת מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים כה, יז): "זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" וְכוּ'. כִּי עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאֲבֵדוֹת, הֵם עַל־יְדֵי זֻהֲמַת עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם יח): "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" וְכוּ'. וְעַל־כֵּן הוּא רוֹדֵף תָּמִיד אַחַר מַחֲנֵה דָּן, שֶׁהוּא הַמְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא כָּל הָאֲבֵדוֹת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם (בַּמִּדְבָּר י, כה): שֶׁכָּל מַה שֶּׁנֶּאֱבַד מִיִּשְׂרָאֵל הֵם הָיוּ מוֹצְאִים. וַעֲמָלֵק מִתְגָּרֶה בָּהֶם בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא אוֹרֵב עַל הָאֲבֵדוֹת תָּמִיד לְתָפְסָם, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן עִקַּר הִתְגָּרוּתוֹ עַל אוֹתָן שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָם (תַּנְחוּמָא כִּי תֵצֵא י), בְּחִינַת (דְּבָרִים שָׁם) "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" וְכוּ'. שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּדָּחִים וְהָאוֹבְדִים.
וְעַל־כֵּן צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכֹּר הֵיטֵב בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, כִּי הָאֲבֵדָה צְרִיכָה זִכָּרוֹן הֵיטֵב - שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ הַדָּבָר, כִּי כָּל הָאֲבֵדוֹת בָּאִין מִשִּׁכְחָה וְהֶסַּח הַדַּעַת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין לִידֵי אֲבֵדָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּגַשְׁמִיּוּת אוֹ בְּרוּחָנִיּוּת. וְעַל־כֵּן הַשִּׁכְחָה נִקְרֵאת בְּשֵׁם 'אֲבֵדָה', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אָבוֹת ה, יב): 'קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד' שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שִׁכְחָה. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר כָּל זֶה בִּדְבָרָיו זַ"ל (סִימָן קפח הַנַּ"ל). וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזְכֹּר הֵיטֵב מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים שָׁם, יט): "לֹא תִּשְׁכָּח", כִּי צְרִיכִין לִזְכֹּר הֵיטֵב כָּל מַה שֶּׁאִבֵּד עַל־יְדֵי תַּאֲווֹתָיו, וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדוֹתָיו, וְעַל כָּל פָּנִים לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְאַבֵּד עוֹד.
וְהָעִקָּר הוּא הַזִּכָּרוֹן, כִּי כָּל זְמַן שֶׁזּוֹכֵר שֶׁיֵּשׁ אֲבֵדוֹת, וּמְבַקֵּשׁ וְחוֹתֵר לְחַפְּשָׂם וְאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, כַּאֲבֵדָה לְאַחַר יֵאוּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אָז יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח. וּבְוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִהְיוּ נִמְצָאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת וְיִתְתַּקֵּן הַכֹּל. וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק יוֹתֵר בְּהַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ, אַשְׁרֵי לוֹ. 'וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא' [וּלְפִי הַצַּעַר – כֵּן הַשָּׂכָר] (אָבוֹת ה, כב), שֶׁכָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהִתְיַגֵּעַ וְהִצְטַעֵר אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר עַל הָאֲבֵדוֹת, וְהִשְׁתַּדֵּל לְבַקְּשָׁם וּלְחַפְּשָׂם בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וּבְגַעְגּוּעִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת, וְהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, וְסָבַל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה עַל־יְדֵי־זֶה. וּכְמוֹ כֵן יִזְכֶּה בְּיוֹתֵר שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ אֲבֵדוֹתָיו בְּשָׁלוֹם.
וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי כַּוָּנוֹת אֱלוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וּכְלַל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל כְּלוּלִים בְּהַתּוֹרָה "קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" וְכוּ' (בְּסִימָן ו'), שֶׁהֵם (תְּהִלִּים קלט, ח): "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִמְצֹא אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְאָז אֵין שׁוּם אֲבֵדָה בָּעוֹלָם, כִּי בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ וְכַנַּ"ל, וְהָבֵן הֵיטֵב: