ג

וְעַל־כֵּן נִצְטַוִּינוּ בְּיוֹתֵר לִתֵּן צְדָקָה בְּיוֹם־טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים טז, יא): "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וְכוּ', וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה" וְכוּ'. וְכֵן מְחֻיָּבִים לְהָבִיא קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה בְּיוֹם־טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת כג, טו): "וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" (דְּבָרִים טז, יז): "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ", שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת צְדָקָה, וְכֵן מְבֹאָר בַּזֹּהַר (בְּרֵאשִׁית י:) גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ, רַחֲמָנָא לִצְלַן, 'מָאן דְּחָדֵי, וְלָא חָדֵי לְמַסְכְּנָא בְּיוֹם־טוֹב' (מִי שֶׁשָּׂמֵחַ וְלֹא מְשַׂמֵּחַ אֶת הֶעָנִי בַּחַג), וְכֵן עִקַּר קְדֻשַּׁת יוֹם־טוֹב שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה, כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.